עורף קשה לעם קשה עורף, מה שניצח את גל הדקירות ינצח גם את הקורונה – רק להיפך…
כאשר גוף מותקף מבחוץ , יש לו אפשרויות שונות להגן על עצמו באמצעות שימוש בזרועות הביטחון שלו (בגוף האדם למשל יש ידים ורגליים למטרה זו) אך כאשר ישנה מחלה התוקפת אותו מבפנים הפתרון הוא אחר , הגוף זקוק למערכת חיסונית איתנה ,לנוגדנים ולתאים לוחמים שיגיבו מיידית ובאופן יעיל ורוחבי בכל מקום בו הוא יותקף באופן קלאסי ומאז התפתחות הטרור המודרני מקובל לומר כי הטרוריסטים מבקשים לפגוע “בבטן הרכה” של כל מדינה בחברה האזרחית שלה,דרך ההתמודדות מול הטרור היומיומי שחווינו בימי “אינתיפאדת הסכינים” (2015-16) קשורה במידה רבה לחיזוק וחישול שרירי הבטן האלה ולכן רלבנטית גם למשבר הקורונה הנוכחי.

במלחמה כנגד טרור היחידים האופציות ההתקפיות הרחבות היו מוגבלות. גם מבצע צבאי רחב היקף לא יכול היה לשנות את המציאות הביטחונית המעורערת, שכן האויב היה בתוכנו והאלימות התפרצה מדי פעם בפעם באופן ספונטני וספורדי (אם כי היתה כמובן זיקה פסיכולוגית הדוקה בין המקרים)
מערכת הביטחון עשתה אז את שלה (או לפחות ניסתה לעשות).אבל בעבורה המשימה היתה בלתי אפשרית, למרות כל יעילותה היכולת להיות בכל מקום היתה פשוט מעל לכוחה.
אבל דווקא מיגורו של גל הפיגועים הזה עשויה להעניק לכולנו תובנה חשובה לגבי גיבוש צורה אחרת של ביטחון לאומי שאינה תלויה בזרועות הביטחון – נכנה אותה “קשות עורף”.

בגל הדקירות, מבחינה סטטיסטית ובאופן הגיוני מאוד, כמעט תמיד היו האזרחים, הראשונים להיתקל בכל אירוע טרור וברוב המקרים תגובתם המיידית בשטח היא שקבעה את ממדי הפיגוע ומידת “הצלחתו”. למרות יתרון ההפתעה ויתרון הנשק שבידי המחבלים, כלל הפיגועים במהלך גל הטרור 2015-16 נגמרו מהר מאוד (בתוך שניות עד דקות בודדות) , תוך סיכול מהיר יחסית של עוברי אורח מקריים בשלב א ובהשתתפות כוחות ביטחון מזדמנים בשלב ב, ללא אף מצב אחד! שבו מחבל בודד הצליח לפגוע ללא הפרעה בעשרות רבות של אנשים במשך זמן ממושך.

מבחינה זו הוכח כי הישראלים הם בשום אופן לא אוסף של אזרחים חסרי תועלת ואונים, להיפך, הם מתגלים פעם אחר פעם כבעלי תעצומות נפש אדירות וכלוחמים רבי עוצמה או לפחות כסייענים רבי-ערך לכוחות הביטחון ולמדינה עצמה בכל עת שבה הם נדרשים לכך. כאן אנו נפרדים מקו הדמיון למשבר הנוכחי ועוברים להבדל העיקרי ולבעיה הגדולה הטמונה בקורונה:
בדיוק אותו האופי הישראלי היוזם,המתנדב ההתקפי (וגם הלא ממושמע) משמש כאן לרועץ, הוירוס חי על אינטרקציות בין אנשים, כאשר סכנתו העיקרית היא יכולתו להדביק עוד ועוד אנשים (עד לחשש מאיום התמוטטות מערכת הבריאות) ולכן, את הגבורה הישראלית המפורסמת צריך לגייס באותה נחרצות אך לתעל לאפיק אחר: במקום יוזמה ואילתור- ביצוע מדוייק של הוראות הרשויות , ממש באותה איתנות שבה היינו יוצאים להילחם באויב חיצוני , אתגר לא פחות וכנראה הרבה יותר- קשה.

אולי לא במקרה אין לנו ממשלה קבועה עדיין, האחריות והסמכות עוברת לכל אחד ואחת מאיתנו! אז, קדימה הסתער- ושב בבית!