תחנות משטרה שרופות, אזרחים מותקפים שנתקלים בחוסר אונים של המשטרה, צירים מרכזיים חסומים בפני אזרחים וכוחות הביטחון הם רק תיאור חלקי מאוד של המצב באביב האחרון. לאחרונה הניח ח”כ יואב קיש הצעת חוק להקמת משמר לאומי בישראל, משמר שאמור לשמש כוח תגובה רחב לכל סוגי האפר”ן (אירועי פתע רבי נפגעים). הזרז ליוזמה הוא המצב המסוכן שהתגלה בזמן אירועי “שומר החומות” שבהם במקביל ללחימת צה”ל בארגון חמאס וארגוני התנגדות פלסטינים נוספים בעזה התרחש גל אלימות ופרעות רחב מצד ערבים ישראלים בעלי זהות בדלנית ואנטי-ישראלית.
במלחמה בקנה מידה גדול יהיה תפקידו של משמר לאומי שכזה חיוני. מלבד תפקיד השמירה על הסדר הוא יהיה זה אשר אמון גם על שמירת נתיבי תחבורה פתוחים, על הוצאה לפועל של כל צרכי המל”ח (משק לשעת חירום) ויהווה זרוע ממשלתית אפקטיבית לכל משימה לאומית לה תידרש ישראל בתוך שטחה ובכך יהווה מכפיל כוח בזמן שצה”ל ינהל את הלחימה בשטח האויב.
בימים אלה מתנהל ויכוח של ממש בהקשר לשאלה איזה כוח יבחר לטובת משימה זו, חלק ממערכת הביטחון נוטה לתמוך בהצעה כי דווקא מג”ב ייקח את המשימה. אחרים, במיוחד בצבא, מעוניינים שצה”ל יעשה זאת. עם זאת, הצעתו החוק של קיש מטילה את האחריות על זרוע חדשה.
לכל אחד מן הכיוונים לעיל הגיון משלו, ולכל כיוון יש יתרונות וחסרונות. טוב שהדיון הזה מתרחש בעת הזו, כיוון שהדבר מוכיח כי הצורך כבר ברור ומובהק וכי כעת המערכת בשלה לשלב הפתרונות. ברצוני להציע כי בכל מקרה יובאו הנקודות היסודיות הבאות בחשבון:
ראשית, עתודה וגודל. חשוב שהארגון יורכב מכוחות עתודה, כלומר מכוחות שאינם שייכים לכוחות הביטחון או לצה”ל ביום פקודה. זהו תנאי ראשון ויסודי, שכן תופעה ישראלית ידועה היא תופעת הנע”ת (נוסף על תפקידו) בה גוף או יחידה אשר חתומים על פקודת קבע מסוימת מקבלים פקודה נוספת. בזמן חירום, כאשר כל הגופים והיחידות כבר מגויסים, מתגלה מהר מאד האמת הפשוטה – כוח אינו יכול למלא שני תפקידים או להיות ביותר ממקום אחד בכל זמן נתון. כיוון שמלחמה בקנה מידה גדול או אפר”ן עתידי ידרשו את כלל הכוחות והמשאבים הלאומיים, חשוב שלישראל יעמדו כוחות נוספים על פני אלה שכבר עומדים לרשותה. כאשר עוסקים במצב חירום בקנה מידה גדול יש לעסוק בהקמת תשתית רחבה ככל האפשר ולא מצומצמת כפי שנהוג בזמני שיגרה, ביטחון שוטף או אפילו מבצעים מוגבלים.
נוסף לכך יש לוודא השמה וניצול כוח אדם מתאים ומאומן. בישראל כיום ישנו כוח אדם מיומן מאוד אשר לא יהיה מנוצל היטב במלחמה בקנה מידה גדול או באפר”ן. הואיל וצה”ל משחרר כיום משירות מילואים בגיל 38-37, מדובר בבזבוז משווע של חומר אנושי מצוין המתאים לכל סוג של משימה לאומית.
לבסוף, חשוב להבטיח הכשרה, התנדבות והתאמה של אנשי המשמר, משום שהצלחה של כוח בעל משימת שמירה לאומית תלויה – כמו כל דבר – באנשים. אם ייבחרו האנשים הנכונים בעלי האוריינטציה, הניסיון והמוטיבציה המתאימים והם יקבלו הכשרות וציוד ברמה נאותה ובתחומים רלוונטיים (הגשת עזרה ראשונה, שמירה על סדר, שיטור בסיסי, שיתוף פעולה עם כוחות ביטחון שונים, חילוץ והצלה, סיוע לאוכלוסייה אזרחית, משק לשעת חירום), אזי אין לי ספק שהפרויקט יתרום תרומה עצומה גם לתחושת הביטחון של הקברניטים בהבנה כי העורף הישראלי נמצא בידיים טובות וגם כמובן לשמירה על חייהם ורכושם של ישראלים רבים.
