פרקליטות המדינה – מוסד שמתפאר בתואר שומר סף – מתקוממת כעת. השאלה היא מי ישמור על אותם שומרים.
לפני כשנתיים, לאחר שנים שבהן הופעל לחץ על ידי הציבור וועדת הכנסת לביקורת המדינה, הוקמה נציבות הביקורת על התביעה וייצוג המדינה בערכאות (נבת”ם). הנציבות עוסקת בביקורת מערכתית על הפרקליטות וכן ב”ביקורת פרטנית” – בדיקת תלונות נגד פרקליטים.
ארגון הפרקליטים מנהל מאבק נגד הנציבות מיום הקמתה. תחילה הכריז הארגון שלא ישתף פעולה עם הנציבות. העיצומים הושהו לאחר ששרת המשפטים, איילת שקד, מינתה את השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג לבדוק את פעילות הנציבות, ובמיוחד את הביקורת הפרטנית. אחת ההמלצות של השופט גולדברג היתה לעגן בחקיקה את הביקורת הפרטנית, חרף התנגדות הפרקליטים.
ב-8 בנובמבר הורו השרה שקד ו”שומר סף” אחר – היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין – כי פעילותה של הנציבות תימשך במתכונת שהסכימו לה הפרקליטים בעבר, עד להסדרת מעמד הנציבות בחקיקה.
בתגובה, ארגון הפרקליטים חידש את עיצומיו ביתר שאת, כשהוא אוסר על פרקליטים לשתף פעולה עם כל פעילות של הנציבות, כולל הביקורת המערכתית, שעד כה היתה כשרה בעיניהם. אין להעביר מידע, לקיים פגישות, או אפילו לרשום תיקים במערכת הממוחשבת (מניפ”ה), שמשם יכולה הנציבות לדלות מידע.
הנפגע העיקרי הוא האזרח הקטן במשפטו, התלוי בפרקליטות הן כדי לקדם את התיק שלו בקצב סביר והן כדי לנהל רישום מסודר ואמין של המהלכים בו. עוגמת הנפש והנזק למשק העלולים להיגרם משיהוי הליכים, אובדן מסמכים וניסיונות לשקם את הרישום הסדיר כשהעיצומים יסתיימו, יהיו משמעותיים ביותר.
חמור מכך הוא הנזק ששומרי הסף מסבים למערכת אכיפת החוק ולאמינותה בעיני הציבור. אין דבר סביר יותר מאשר הפעלת ביקורת אפקטיבית על מערכת ציבורית עוצמתית כמו הפרקליטות. התקוממות הפרקליטים רק תשכנע את האזרח הממוצע בנחיצות הביקורת על הפרקליטות, המצטיירת כעוד ארגון בעל זכויות יתר, המשתמש בעוצמתו לטובת הגנה על האינטרסים האישיים.
אכן, יש לארגון הפרקליטים טענות ראויות בעניין הביקורת הפרטנית. ראוי שפרקליט נילון ייהנה מהגנה משפטית. ראוי שהנהלת הפרקליטות, כולל היועץ המשפטי לממשלה, יהיו נתונים לביקורת, ושפרקליט מהשורה לא יהפוך לש”ג, הנושא באשמה התלויה בממונים עליו. ראוי להסדיר דברים אלה בחקיקה. ואולם אין הצדקה מוסרית או משפטית להתקוממות הפרקליטים.
לפי מכתב שהוציאה יו”ר ארגון הפרקליטים, לימור פלד, לפרקליטים, השופט גולדברג קבע כי המתכונת שבה פועלת הנציבות כיום היא “בלתי־ראויה” (חיפוש בטקסט של דו”ח גולדברג לא העלה צירוף מלים זה או דומיו), ולכן יש לבטלה לאלתר. ואולם שקד ווינשטיין אינם מקבלים את פרשנות הארגון. הם כבר קבעו כי לעת עתה, על הנציבות להמשיך לפעול במתכונתה הנוכחית.
לפי הפסיקה, העמדה המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה היא דין לרשות המבצעת, הכוללת את פרקליטות המדינה. מעתה, ארגון הפרקליטים מתקומם נגד הוראה מינהלית לגיטימית של הממונים עליהם, ומסכל אותה שלא כדין. כיצד יכולים שומרי הסף לקום בבוקר, להסתכל בראי, ולצאת ליום עבודה באכיפת שלטון החוק? כיצד הם חושבים שאזרחים מן השורה יסתכלו עליהם?
