המצב המשפטי המסדיר את פעילותן של אגודות עות’מאניות בישראל לוקה בשני כשלים מרכזיים:
הראשון הוא היעדר שוויון חוקי מהותי בין גופים המוגדרים כאגודות עות’מאניות לבין עמותות וחברות לתועלת הציבור. אי-שוויון זה מתבטא, בין השאר בהיעדר מנגנון יעיל לביקורת ופיקוח על אגודות עות’מאניות – וזה הכשל המרכזי השני.
מצב זה מאפשר לגופים הפועלים כאגודות עות’מאניות להתנהל כאוות נפשם בלא דין ובלא דיין, על אף ההשלכות הכרוכות בכך עבור מאות אלפי אנשים במשק.
יש לפעול להפיכת כלל האגודות העות’מאניות לעמותות או לחברות לתועלת הציבור, ללא חריגים.
