מדינות, כמו בני אדם, שונות מאוד אחת מהשנייה: בתרבות הפוליטית, בהסדרים החוקתיים ובמאזן הכוחות הפוליטי. ובכל זאת, חשוב ללמוד מניסיונם של אחרים. מתנגדי הרפורמה המשפטית מרבים להצביע על הונגריה, שבה התרחשו שינוים חוקתיים שהובילו לפגיעה בזכויות אדם ובאופי הדמוקרטי, כראיה לכך שרפורמה במערכת המשפט תגרום לעליונות הממשלה ללא כל איזון. הסוף, לטענתם, יהא פגיעה בדמוקרטיה ובזכויות האדם. אז מה בדיוק קרה בהונגריה, והאם אומנם יש סכנה שישראל תעבור תהליך דומה?
מאז תחילת שנות ה-90 ונפילת הקומוניזם במדינה, הונגריה היא דמוקרטיה פרלמנטרית. הבחירות הכלליות בהונגריה מתבססות על שני פתקים: הראשון מיועד לבחירת נציג אחד מ-106 מחוזות הבחירה, והשני לבחירה ברשימה ארצית.
בבחירות 2010 זכתה מפלגתו של ויקטור אורבן לרוב של למעלה מ-2/3 בפרלמנט, בעזרתו ביצע רפורמה במנגנון הבחירות. הוא שרטט מחדש את מחוזות הבחירה במדינה באופן שהיטיב מאוד עם הקואליציה ושמירת הרוב שלה בפרלמנט. הממשלה דחתה כל דרישה לאזן בין המחוזות כדי לשמור על ייצוגיות והוגנות. כתוצאה מכך, מחוזות צפופים שבהם התרכזו תומכי אופוזיציה רבים זכו לבחור נציג אחד, בדיוק כמו מחוזות אחרים דלילי אוכלוסין אך תומכי אורבן. כך, בבחירות 2022 זכתה מפלגת השלטון ההונגרית ב-52% מהקולות בבחירות לנציגי המחוזות, אך ב-82% ממושבי הפרלמנט השמורים למחוזות. בעקבות זאת, גם לאחר שקלול חברי הפרלמנט שנבחרו ברשימות הארציות, נהנתה מפלגתו של ויקטור אורבן מרוב של מעל 2/3 מהפרלמנט, בעוד שיעור המצביעים הכולל שלה היה מעט מעל 50%.
השליטה חסרת המעצורים של מפלגת שלטון יחידה בפרלמנט מקנה לה כוח רב. היא יכולה לשנות חוקים מבלי להזדקק כלל למפלגות אחרות. כוח זה מאפשר לה לפגוע בזכויות האזרח ובחופש הביטוי.
בניגוד להונגריה שבה מנגנון הבחירות מעוצב בצורה לא שוויונית, בישראל כל חברי הכנסת נבחרים באמצעות רשימות ארציות, בשיטה רב-מפלגתית המגבירה את הייצוגיות בכנסת. מגוון העמדות שמיוצגות בכנסת גורם לביזור הכוח. בממשלה הנוכחית, מפלגת השלטון נאלצה לוותר לשותפים על תיקים בכירים. ישראל תעמוד בפני סכנת ‘הונגריזציה’ אם מפלגה אחת תחזיק לבדה ביותר ממחצית המושבים בכנסת, על סמך שיטת בחירות לא ייצוגית.
ומה לגבי הרשות השופטת? לאחר נפילת הקומוניזם בשנות ה-90 התגבשה מערכת המשפט העצמאית בהונגריה והוקמה המועצה הלאומית למשפט שתפקידה היה לנהל את המערכת המשפטית.
כחלק מחקיקת החוקה החדשה בהונגריה ב-2011, הופקד ניהול מערכת המשפט בידי נשיא הלשכה הלאומית של הרשות השופטת (NOJ), שממונה לתפקידו על ידי הפרלמנט. הוא הופקד על קביעת נהלי בתי המשפט, מעורבות במינוי שופטים, מינוי השופטים שידונו בהליכים נגד הממשלה ואף התערבות בשכרם באמצעות הסמכות לתת לשופטים מענקים כספיים, וזאת ללא קריטריונים ברורים. השופטים מאוגדים במסגרת מועצת השופטים הלאומית, שתפקידה לפקח על עבודת נשיא הלשכה הלאומית של הרשות השופטת אולם סמכות הפיקוח איננה מלווה בסמכויות וטו אפקטיביות.
למהלך שנעשה בהונגריה היו השפעות מרחיקות לכת על העצמאות השיפוטית. למעשה, מפלגה אחת השולטת בפרלמנט ממנה את נשיא ה-NOJ ובאמצעותו הוא משפיע בצורה חזקה על קבלת ההחלטות במערכת המשפט ואף על פסקי דין.
אז מה ניתן ללמוד מהונגריה?
דמוקרטיה היא שיטת שלטון דינאמית שבה העם יכול להחליף כרצונו את מנהיגיו. שיטת הבחירות בהונגריה העניקה תמיד דגש לבחירות האזוריות, שמאפשרות יציבות שלטונית על ידי העצמת המפלגות הגדולות. אולם, כיום, הודות למניפולציה על אזורי הבחירה, המדינה נשלטת על ידי מפלגה אחת המחזיקה רוב מוחלט בפרלמנט על אף שהיא מייצגת רק כ-50 אחוזים מהבוחרים. כך, מפלגה אחת שולטת שלטון ללא מעצורים וחסר פרופורציה.
אנו בישראל רגילים להתלונן על היעדר “יציבות שלטונית”. מהונגריה של אורבן ניתן ללמוד שעדיפה חוסר יציבות על פני כוח בלתי מוגבל. הפוליטיקאים בישראל נאלצים להפגין גמישות ופרגמטיות וליצור קואליציות המכילות ניגודים חריפים.
הרשות השופטת בישראל עצמאית לחלוטין, בניגוד לזו ההונגרית הסובלת ממעורבות אקטיבית של הפרלמנט והממשלה. בדמוקרטיות רבות ממשלות ממנות שופטים, אבל אלה מבצעים את תפקידם באופן עצמאי לחלוטין מכיוון שמינויים קבוע עד צאתם לגמלאות.
גם לאחר הרפורמה הרשות השופטת בישראל תישאר עצמאית וחזקה ותחזור לתפקידה החשוב – הכרעה בסכסוכים ואכיפת שלטון החוק, בעוד הרשויות הנבחרות יעסקו בקבלת החלטות ציבוריות, בהסכמות ובפשרות שיאפשרו לנו להמשיך לחיות כאן ביחד.
