תכנית מחיר למשתכן היא מהיקרות ומהגרועות ביותר שננקטו אי פעם בישראל. עלות התוכנית צפויה להסתכם ב־25 מיליארד שקלים לפחות. החישוב פשוט: קצת יותר מ־100 אלף משקי בית שזכאים להשתתף בתוכנית נרשמו עד כה; משרד האוצר הבטיח שכולם יזכו בסופו של דבר בהנחה לרכישת דירה. ההנחה הממוצעת לזוכים בהגרלות עומדת על יותר מ־250 אלף שקלים. אם יירשמו עוד משקי בית להגרלות, עלות התוכנית תמשיך להתנפח. כמה “שווה” הזכייה בהגרלות לזוכים? כנראה בסביבות 12 מיליארד שקלים. הפער – 13 מיליארד שקלים – הולך לאיבוד בדרך. אם יציעו למשקי הבית שזכו בהנחה של 250 אלף שקלים לרכישת דירה לוותר על זכאותם תמורת צ’ק פשוט שיופקד לחשבון הבנק שלהם, איזה סכום יהיו מוכנים לקבל כדי לבצע את החילוף? ההנחה של מחיר למשתכן תקפה עבור דירה מסוימת אחת עם כתובת מוגדרת. הדירה חייבת להיות חדשה מקבלן, על פי מפרט שקבע משרד השיכון שאולי אינו לטעם הרוכשים, ועם לוח תשלומים שנקבע מראש ואינו גמיש. אה, הדירה תהיה מוכנה לאכלוס בעוד שנתיים וחמישה חודשים. אז התוכנית עולה לכלל הציבור 25 מיליארד שקלים. אנחנו נקבל בהמשך פחות שירותים ממשלתיים – פחות חינוך, פחות בריאות, פחות רווחה, פחות מחלפים והרחבת כבישים, ונשלם יותר מסים – יותר מס הכנסה, יותר מע”מ, יותר אגרות. בכל זאת, להוגי התוכנית המוזרה הזו היה נימוק אפשרי. הם סברו שמחירי הדירות עלו בשיעור חד בעשור האחרון בגלל ציפיות הרוכשים והחשש שאם יחכו עם הרכישה, הם יצטרכו לשלם בעתיד מחיר גבוה יותר. הרוכשים ממהרים לקנות, המחירים עולים, וציפיות הרוכשים מגשימות את עצמן. תוכנית מחיר למשתכן נועדה “לשבור” את המעגל הזה, בכך שתעודד רוכשי דירות להמתין בסבלנות להגרלות ולא למהר לקנות. בכך, סברו מצדדי תוכנית מחיר למשתכן, התוכנית תשיג חיש מהר בלימה במחירי הדירות, ואף תפחית אותם. בתפיסה אחרת, מחיר למשתכן היא תוכנית לסבסוד רכישת דירות. כמו כל סבסוד, היא מגבירה את הביקושים. משק בית שלא חשב כלל לרכוש דירה אולי כן ירצה לרכוש, בגלל הסבסוד. אם רצו לרכוש דירת שלושה חדרים, ירצו כעת לרכוש ארבעה חדרים. אם התכוונו לרכוש בפריפריה, כעת ירצו במרכז הארץ. בכך התוכנית לא רק שאינה “מצננת” ביקושים, אלא מזינה אותם. רוב הכלכלנים תומכים באפשרות השנייה (סבסוד שמגביר ביקושים). אבל יש גם כלכלנים שתומכים (או תמכו) באפשרות הראשונה (שבירת מעגל הציפיות). לשמחתנו המקצועית והאינטלקטואלית, שר האוצר ערך בשנתיים האחרונות ניסוי רחב היקף, שכנראה הכריע את הוויכוח. התוכנית הושקה, קודמה, שווקה, פורסמה, נדונה, הורחבה, וזכתה לאינספור כותרות. הציבור מכיר היטב את התוכנית. אילו האפשרות הראשונה היתה נכונה, היינו רואים בלימה, ואף ירידה משמעותית במחירי הדירות. הרי ציפיות מגיבות מהר, ודינמיקה המבוססת על ציפיות עשויה להשתנות באופן כמעט מיידי. אבל הדבר לא קרה. מחירי הדירות המשיכו לעלות. שילמנו 25 מיליארד שקלים (מהם 13 מיליארד סתם) והמחירים המשיכו לעלות. אם מגמת מחירי הדירות תתהפך בעתיד, היא תשקף גורמים אחרים – ריבית, צמיחה, אבטלה וכו’. היא לא תתהפך בגלל מחיר למשתכן, אלא למרות התוכנית.   המאמר פורסם לראשונה בישראל היום   קראו גם: איך זורקים לפח עשרה מיליארד שקלים? שתי הטעיות ענקיות של תוכנית “מחיר למשתכן”