על הקשר בין עוצמת הפגיעה הכלכלית לעוצמת הפגיעה הבריאותית

משבר הקורונה פוגע במדינות השונות במגוון של צורות. הרווחה של הציבור נפגעת הן בפן הבריאותי (חולי, תמותה, נכות); הן בפן הכלכלי (ירידה ניכרת בהיקף הפעילות הכלכלית וההכנסה הלאומית, עלייה חדה באבטלה ובפשיטות רגל של עסקים); והן בפן האישי, המשפחתי והחברתי (ריחוק חברתי, מגבלות תנועה, פגיעה בפרטיות ובחירות הפרט). גם הפגיעה בחינוך ובתרבות היא מאוד משמעותית.

אולם ככל שהזמן חולף, גוברת החשיבות של השפעות המדיניות. הממשלות במדינות השונות נקטו בצעדי מדיניות שונים. חלק מהמדינות העדיפו להתרכז במניעת חולי ותמותה, גם אם הדבר בא, לפחות בטווח הקצר, על חשבון החרפת המשבר הכלכלי. חלק אחר בחרו לנקוט במדיניות ההפוכה. חלק מהמדינות פרשו רשתות ביטחון רחבות לעובדים ולעסקים, תוך תמיכה עקיפה בביקוש לצריכה הפרטית, גם כשרשתות אלו פגעו בתמריצים לפעילות ותעסוקה, וחלקן נקטו במדיניות ההפוכה.

כדאי לשים לב גם לכך שקיימים צעדי מדיניות שמשפיעים לכיוון מסוים בטווח הקצר, אך עשויים להשפיע לכיוון המנוגד בטווח הארוך יותר. לדוגמה, הרחבה תקציבית עצומה (הגדלה מכוונת של הגירעון), כפי שהונהגה באופן בולט בארה"ב ובישראל, מצמצמת את הפגיעה בפעילות הכלכלית בטווח המיידי, אך מקטינה את מרחב הפעולה של הממשלה בעתיד. כתוצאה מכך, הרחבה כזו עלולה להחמיר את ההשפעות השליליות של התמשכות משבר הקורונה או של התרחשות משבר עתידי מסוג אחר.

בשלב זה מתחילים להצטבר נתוני אמת לגבי עוצמת הפגיעה, לפחות בהיבטים מרכזיים של תמותה ושל היקף פעילות כלכלית. על סמך נתונים אלה ניתן להתחיל לבחון את היקף הפגיעה במדינות השונות – מי הן המדינות שנפגעו (עד עתה) קשה יותר מאחרות, ומי הן בנות המזל שנפגעו פחות?

נתונים מרכזיים שפורסמו בשלב זה בקבוצה רחבה של מדינות מתקדמות, עד ספטמבר, הם היקף התמותה (מספר האנשים שנפטרו) והיקף הפעילות הכלכלית (התוצר המקומי הגולמי). באמצעות נתונים אלה, ניתן לחשב "תמותה עודפת" ו"תוצר חסר". אלה כמובן רק שניים מהמדדים הרלוונטיים לבדיקת עוצמת הפגיעה, אך הם מדדי מפתח – אולי החשובים ביותר בהקשר זה.

אני אגדיר "תמותה עודפת" כפער (באחוזים) בין מספר הנפטרים בינואר-ספטמבר 2020 לתמותה הצפויה באותה תקופה, על סמך המגמה בשנים הקודמות. אני סבור שהגדרה זו הגיונית יותר ומתאימה יותר להשוואה בין-לאומית מהגדרות אלטרנטיביות שפורסמו בחודשים האחרונים – למשל תמותה למיליון איש – שאינן מתחשבות בהבדלים המשמעותיים בהרכב הדמוגרפי של האוכלוסייה במדינות השונות.

ההגדרה של התמותה הצפויה שבה אני משתמש היא שימוש בשינוי בין 2016 ל-2018 על מנת לחזות את השינוי בין 2018 ל-2020. אבל במקום 2018 היא משתמשת בממוצע 2019-2017 ובמקום 2016 היא משתמשת בממוצע 2017-2015 – זאת כדי להימנע מהתבססות-יתר על אירועים חד-פעמיים, כמו עונת שפעת חזקה או חלשה במיוחד באחת השנים. הנוסחה המדויקת היא:
d2020proj = ((d2019+d2018+d2017)/3) * (d2019+d2018+d2017) / (d2017+d2016+d2015)

בנוסף לכך, אגדיר "תוצר חסר" כפער (בנקודות אחוז) בין שיעור הצמיחה של התוצר בחודשים ינואר-ספטמבר 2020 לעומת התקופה המקבילה אשתקד, לבין שיעור הצמיחה החזוי. את שיעור הצמיחה החזוי אגדיר כתחזית קרן המטבע הבינלאומית לצמיחה של התוצר ב-2020 (לעומת 2019), כפי שפורסמה ב-World Economic Outlook באוקטובר 2019 (לפני תחילת משבר הקורונה).

התרשים הבא מציג את התמותה העודפת בכל המדינות אשר מוגדרות כמתקדמות על ידי קרן המטבע, וקיימים לגביהם כל הנתונים הרלוונטיים.

מנקודת המבט של כל מדינה, רצוי להיות בחלק התחתון של התרשים. בניו זילנד ובכמה מדינות נוספות נרשמה בינואר-ספטמבר 2020 תמותה עודפת שלילית, כלומר תמותת-חסר. ההסבר לכך נעוץ, ככל הנראה, בשילוב של פגיעה מתונה יחסית מנגיף הקורונה וההשפעה של הסגרים, מגבלות התנועה והריחוק החברתי שהטילו הממשלות, על גורמי תמותה אחרים כמו שפעת ותאונות דרכים. מנגד, בספרד, בבריטניה ובארה"ב נרשמה תמותה עודפת משמעותית, של יותר מ-10%. בישראל נרשמה תמותה עודפת של כ-3.5% – נתון גבוה במעט מהממוצע הפשוט של המדינות בתרשים, אך נמוך במעט מהממוצע המשוקלל.- פרסומת –

התרשים הבא מציג את התוצר החסר במדינות השונות, בהתאם למתודולוגיה שתוארה לגבי התרשים הקודם.

גם בתרשים הזה מדינות אמורות לשאוף להיות בחלק התחתון. בקוריאה, למשל, נרשם "תוצר חסר" של כ-3% בלבד. מנגד, בספרד ובבריטניה נרשם תוצר חסר של כ-13%. בישראל נרשם תוצר חסר של כ-6% – נתון מעט נמוך מהממוצע הפשוט וגם מהממוצע המשוקלל של המדינות בתרשים.

משבר הקורונה הוא משבר גלובלי, הפוגע בכל המדינות המתקדמות. אולם בחינה של שני המדדים המתוארים בתרשימים לעיל, וגם של שילוב שלהם, מעלה כי קיימים הבדלים עצומים בעוצמת הפגיעה במדינות השונות. מדינות כמו ספרד ובריטניה נפגעו קשה מאוד, הן בהיבט הבריאותי והן בהיבט הכלכלי. ארה"ב נפגעה קשה בהיבט הבריאותי ומעט יחסית בהיבט הכלכלי. דנמרק, נורווגיה, קוריאה וניו זילנד נפגעו במידה מתונה יחסית בשילוב של שני ההיבטים. ישראל, כאמור, נפגעה במידה ממוצעת בהיבט הבריאותי, ובמידה מעט נמוכה מהממוצע בהיבט הכלכלי.

ניסיון לאמוד קשר בין עוצמת הפגיעה הכלכלית לעוצמת הפגיעה הבריאותית (בהסתמך על נתוני 19 המדינות שלגביהן קיימים כל הנתונים) מעלה קשר חיובי, אך חלש למדי, בין שני המדדים. כלומר, מדינות שנפגעו חזק יותר בהיבט הבריאותי, נפגעו, בממוצע, גם מעט חזק יותר בהיבט הכלכלי.

בהמשך הדרך, לאחר שיתפרסמו נתונים על התמותה העודפת והתוצר החסר ב-2020 כולה, ואולי גם לגבי מדדי רווחה אחרים, התמונה לגבי עוצמת הפגיעה של המשבר תתבהר קצת יותר. למשל, ייתכן שהגל השני של התפשטות הנגיף, הפוגע בימים אלה בעוצמה בחלק ממדינות אירופה, ישפיע על דירוג המדינות.

אולם חשוב לבחון האם – ובאיזו מידה – המדיניות שננקטה בדנמרק, נורווגיה, קוריאה וניו זילנד הצליחה למתן את עוצמת הפגיעה של המשבר, לפחות עד ספטמבר 2020, לעומת המדיניות שננקטה בספרד ובבריטניה. כדאי לנסות להפיק לקחים מהניסיון של המדינות המצליחות, וגם של המדינות הנכשלות.

המאמר פורסם לראשונה בבלוג של ד"ר שראל בדה מרקר