נייר מדיניות חדש: שיתוף בתים ואירוח זעיר

המחקר עוסק במאפייניה ואסדרתה הראויה של תופעת האירוח הזעיר, שאופייה השתנה בשנים האחרונות עם הופעתן של תוכנות ויישומים דיגיטליים המציעים תיווך ושיתוף מידע בתחום האירוח.
בישראל אין התאמה בין המצב החוקי לבין אופיו של ענף מתפתח זה. דיני המס, התכנון והבניה ורישוי עסקים – אינם תואמים לשימוש בדירת מגורים כמתקן אירוח זעיר. המצב החוקי העמום מקשה על ציות לכללים, מעודד כלכלה שחורה ואינו מאפשר תכנון כלכלי ארוך-טווח.
לאירוח זעיר יש יתרונות רבים – הוא מאפשר מגוון רחב, חסכוני, גמיש ורציף של אפשרויות אירוח, ללא צורך בהשקעת תקציבים ציבוריים או הקצאת קרקעות קבועה מטעם המדינה. הוא מאפשר הכנסה נוספת למחזיקים קבועים או מזדמנים בנכסים אגב עלויות עיסקה קטנות. פערי המידע בין המארח לאורח מצטמצמים בזכות מנגנון תגובות שקוף, אשר מבטיח את טיב השירות ואת התאמתו לצורכי האורח.
המחקר דן גם בהשפעות השליליות הנלוות לתופעה, שמחמתן נטען כי יש להגביל את האירוח הזעיר – עליית מחירי הדיור, החצנות שליליות על סביבת המגורים של המארח, שינוי אופי השכונה ותחרות לא־הוגנת בענף המלונאות. מצאנו כי קשה להצביע על קשר הכרחי בין צמיחתו והתפתחותו של הענף לבין התוצאות השליליות הנטענות. יתר על כן, גם אם יש שינוי לרעה בהיבטים הללו, אין הוא שונה מתופעות אחרות שמשפיעות על שכונות מגורים, ולכן אין הוא מצדיק הגבלת ענף האירוח הזעיר באמצעות אסדרה ייעודית, באופן שיקטין את ערך הנכסים ויפגע ברווחה הכללית.