פרסומים

האם ככל שיהיו יותר דירות ציבוריות כך ייטב לעניים? האם מבחינת המדינה זה הסיוע הטוב ביותר שהיא יכולה לתת למעוטי יכולת? נייר חדש קובע שלא
(אילוסטרציה. בניין בגרמניה)
בישראל נהוגים שלושה כלים עיקריים שנועדו להבטיח כי לאזרחים מעוטי יכולת כלכלית או יכולת תפקודית תהיה קורת גג הולמת:
אנחנו סבורים שהכלי הראשון, רשת מספקת של ביטחון סוציאלי, היא הכלי הנכון בכמעט כל המקרים של משקי בית מעוטי יכולת. בהיעדר מענה מספיק של כלי זה, מוצדק שמשרד הבינוי והשיכון ידאג ישירות לצורכי הדיור של משפחות אלו על ידי סיוע ייעודי בשכר דירה, כאשר הקריטריונים ישקפו ככל האפשר את המחסור הכלכלי של המקבלים. לדעתנו, רק לאלפים בודדים של משפחות בישראל הכלי המתאים ביותר הוא דירה ציבורית, וזאת לפרק זמן מוגבל וללא אופציה לרכישת הדירה בהנחה. ואכן, לאורך שנים משרד הבינוי והשיכון מגדיל בהדרגה את שיעור הסיוע הכספי הישיר שניתן למשפחות מעוטות יכולת לעומת דירות ציבוריות בעין, ואנחנו משוכנעים שהמדיניות של המשרד מושכלת ונכונה.
יוגבל משך הזמן לקבלת דירה ציבורית לשבע שנים. זכאות לדירה למעוטי יכולת נקבעת כמענה למצוקה אקוטית, לרוב חולפת, אך הזכאות היום היא נצחית.במרבית המקרים, אחרי שנים אחדות סיוע בשכר דירה יהווה מענה הולם גם למשקי בית הזקוקים כעת לדירה בעין.
בהתאם לעיל יבוטל מתן הנחות לרוכשים דירה ממלאי הדיור הציבורי. הנחות אלו יקרות ביותר ומאוד לא שוויוניות; ההנחות הן בסכומים של מאות אלפי ש"ח בממוצע וניתנות בסופו של דבר למשקי בית בעלי אמצעים[1].
לא תישלל אופציה לקבלת סיוע בשכר דירה למשקי בית שמוצעת להם דירה ציבורית. לדעתנו, סיוע בשכר דירה עדיף לרוב הן למשפחה הן למדינה, ולכן אין סיבה לכך שמשק בית לא יוכל להמשיך במסלול זה, אם יבחר בכך.
חלק מן הדירות הציבוריות לא תהיינה בבעלות המדינה. כדי שמדינת ישראל תעמיד דירה לרשות משק בית נזקק, אין הכרח שהדירה הזאת תהיה בבעלות המדינה. משרד הבינוי והשיכון יכול לשכור דירות לטווח של שבע שנים או יותר, ולהעמיד את הדירות לרשות הזכאים. אין סיבה מיוחדת לחשוב שהדרך היעילה ביותר לנהל מלאי של דירות היא באמצעות בעלות עליהן. יש סיבות טובות לא פחות לחשוב שעדיף לשכור דירות. בשלב ראשון כדאי לעשות פיילוט שבו כעשירית מן הדירות תהיינה בשכירות לטווח ארוך. בהמשך אפשר יהיה להפיק לקחים ולבחון אם המדיניות הרצויה היא בעלות, שכירות, או שמא תמהיל בין השניים.
[1] במשטר הדיור הציבורי הקיים, שבו הזכאות לדירה היא לתקופה בלתי מוגבלת, יש הצדקה מסוימת להנחה צנועה המגלמת את הערך המהוון של ההטבה העתידית. אבל במשטר המוצע של פרק זמן מוגבל אין כל סיבה להעניק הנחה לדייר שירצה לקנות את הדירה.