מתנות סרק

יוסף הוא האזרח הישראלי הממוצע. רמת החיים החומרית של יוסף נקבעת בראש ובראשונה על-ידי רמת התוצר לנפש במדינת ישראל, שבה חי יוסף. כל יתר הגורמים המשפיעים על רמת החיים החומרית של יוסף הם שוליים או זניחים. אם הממשלה רוצה להביא לשיפור משמעותי ברמת החיים החומרית של יוסף, הדרך העיקרית והכמעט-בלעדית שבה היא יכולה לעשות זאת היא באמצעות מדיניות כלכלית שמייצרת צמיחה מהירה לאורך זמן, אשר מגדילה את רמת התוצר לנפש במדינה. כל יתר המהלכים הכלכליים שהממשלה נוקטת בהם כמעט שלא משפיעים על רמת החיים של יוסף, ובמקרים רבים אף פוגעים בה.

באמצע שנות ה-90 עמד התוצר לנפש בישראל על כ-72% מרמת התוצר לנפש במדינות המתקדמות (על-פי הגדרת קרן המטבע הבין-לאומית). כתוצאה מכך, רמת החיים החומרית של יוסף הייתה נמוכה בהרבה מרמת החיים החומרית של האזרח הממוצע במדינות המתקדמות. האזרח הממוצע בצפון אמריקה, מערב אירופה ומזרח אסיה – ג'יימס, הלמוט או קים – יכול היה לרכוש באמצעות הכנסתו כמעט 40% יותר מוצרים ושירותים, בהשוואה ליוסף. בנוסף, הממשלות במדינות אלה יכלו לספק לאזרחים שירותי חינוך, בריאות ורווחה איכותיים יותר.

לאחר מיתון קשה בשנים 2003‑2001, על רקע מתקפת הטרור הפלסטינית ומשבר ההיי-טק, נרשמה התאוששות מרשימה, על רקע הרפורמות הכלכליות-חברתיות שהונהגו בשנת 2003 והיציאה מהמיתון, ובשלב מאוחר יותר על רקע המשבר הפיננסי העולמי, שפגע בישראל פחות מאשר במדינות אחרות. בשנת 2011, ערב המחאה החברתית הגדולה, עמד התוצר לנפש בישראל על כ‑73% מרמת התוצר לנפש במדינות המתקדמות – חזרה למצב באמצע שנות ה-90. לאחר 2011 השיפור הואט, ולאחר 2014 הוא נפסק לחלוטין והחלה נסיגה. בשנת 2019 שיעור זה עדיין עומד על 73%. רמת חייו החומרית של יוסף עדיין נמוכה בעשרות אחוזים בהשוואה לג'יימס, הלמוט וקים. על פי תחזיות של קרן המטבע, עד שנת 2024 שיעור זה לא ישתנה באופן מהותי – ואף צפוי לרדת מעט.

הממשלה חוששת לנקוט במדיניות תומכת צמיחה, מכיוון שמדיניות כזו היא לרוב לא פופולרית וחשופה לסיכונים פוליטיים. היא כרוכה בביצוע רפורמות משמעותיות ועמוקות, המייצרות התנגדות עזה של קבוצות אינטרסים מאורגנות היטב, אשר נלחמות על שימור פריווילגיות שזכו להן בעבר. לחימה כזו כרוכה לעיתים לא בחירוף נפש של האינטרסנטים הלוחמים, אלא בפגיעה קשה ומכוונת שהם גורמים לכלל הציבור, על מנת להרתיע את הממשלה ולגרום לה לסגת מכוונותיה לביצוע רפורמות.

ביטול הטבות מס מגזריות (כל הפטורים ממע"מ, חלק מהפטורים וההטבות בפנסיה, במס חברות, בדיור ובשוק ההון), הגברת התחרות במגזר החקלאי (ביטול המעמד הקרטליסטי של מועצות הייצור וביטול ההגנות על יבוא מתחרה) הקטנת כוחם המופרז של ההסתדרות ושל ארגוני העובדים האחרים אל מול האינטרסים של הצרכנים ושל המגזר העסקי (המונע שינויים מבניים רבים הנדרשים במגזר הציבורי, כולל במערכת החינוך ובמערכת הבריאות), רציונליזציה של החינוך במגזר החרדי (ביטול התמיכה הממשלתית במוסדות שאינם מספקים לבוגריהם כלים מינימליים להשתלבות בשוק העבודה המודרני), ביטול זכויות יתר של קבוצות חזקות (פנסיית גישור של משרתי קבע שלא שירתו בתפקידי לחימה, הטבות חריגות של עובדי חשמל, רכבת, רשות שדות התעופה), תמחור נכון של שימוש פרטי בכבישים ובתשתיות אחרות (יצירת גודש, זיהום ורעש ללא עלות למייצר) – כל אלה הן רק דוגמאות לרפורמות נחוצות, שהן קריטיות להעלאת פריון העבודה, קצב הצמיחה ורמת והתוצר לנפש, אשר מדברים עליהן כבר עשרות שנים, ואשר הממשלות נמנעות מקידומן באדיקות ובעקביות.

אז מה הממשלות כן עושות? הן מרבות לנקוט במדיניות שמעניקה הטבות ליוסף על חשבון שמוליק, לשמוליק על חשבון אסנת, ולאסנת על חשבון יוסף – במעגליות כמעט מושלמת. הן מעניקות דירה מסובסדת ליוסף בתכנית מחיר למשתכן, צהרון מסובסד לילדה של שמוליק, והטבות מס גדולות לחיסכון הפנסיוני של אסנת. במקביל, הן גובות הרבה מסים מיוסף, שמוליק ואסנת, על מנת לממן את כל ההטבות הנחמדות האלה. הממשלות גם מאד אוהבות לתת הטבות ליוסף על חשבון יוסף – בשם הפטרנליזם והאמונה בכך שיוסף הוא קצר-רואי. כל אחד אוהב לקבל הטבות מהממשלה – ולא כל אחד מבין שהוא זה שמשלם על ההטבות האלה.

השיח התקשורתי והציבורי – גם בימים רגילים וגם סביב מועדי בחירות – מתרכז ברובו המכריע בסוגים האלה של מדיניות כלכלית-חברתית – איזה הטבות הממשלה נותנת ליוסף (על חשבון יוסף), איך היא מגינה עליו (מפני יוסף), ואיך מעניקים מתנה מעגלית ליוסף, שמוליק ואסנת (על חשבון שלושתם). מצעי הבחירות של רוב המפלגות מבליטים צעדים כאלה – פנסיית מינימום, דיור ציבורי, דיור בר-השגה, חינוך חינם לגיל הרך, הגדלת קצבאות נכות, הפחתת מסים למעמד הביניים, סבסוד מוצרי יסוד, הרחבת פטורים ממע"מ, ועוד. אולי הגיע הזמן שאמצעי התקשורת – לפחות אלו הרציניים יותר – יגידו למפלגות ולממשלה להפסיק בבקשה להתייחס לציבור כמטומטם, ולהתחיל בעבודה הקשה של ביצוע רפורמות אמיתיות – להגברת הפריון והצמיחה ולשיפור רמת חייו של יוסף.

פורסם לראשונה בגיליון מיוחד של מקור ראשון – 6 בדצמבר 2019