מחאת המתמחים: דרושה רפורמה בהר"י

השבוע קראנו ושמענו כתבות ודיווחים רבים הנוגעים למחאת הרופאים מתמחים. רובן ככולן של הכתבות הללו סיקר את המחאה או התייחס ספציפית לסוגיית קיצור התורנויות עצמה, אך נעלמו מהשיח סוגיות אחרות שראוי שיועלו בהקשר זה.

ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) היא הארגון היציג של הרופאים מתמחים. על פי חוק, לא "מרשם" ולא אף גוף אחר יכולים לייצג את עניינים של הרופאים המתמחים בפני המדינה, גם לא בעניין תנאי העסקתם. לפני כעשור, נציגות הר"י חתמה על הסכם קיבוצי שלא התקבל בעין יפה על ידי מאות רופאים מתמחים, ואלה החליטו להתפטר מתפקידם (מזכיר לכם משהו?). בסופו של דבר, הושגו הבנות בין משרד האוצר לרופאים המתמחים, אך בעיית הייצוג נשארה בעודה – הר"י היא עדיין הארגון היציג של כל הרופאים, כולל הרופאים מתמחים, ונראה שהיא לא עושה עבודה טובה במיוחד ככל שזה נוגע אליהם.

במשך השנים מאז 2011, עת החתימה על ההסכם הקיבוצי האחרון, הר"י התנגדה לקיצור התורנויות באופן גורף בכל הזדמנות רלוונטית שהייתה לה להחיל קיצור שכזה. שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, התבטא לאחרונה בנושא, וניתן למצוא תימוכין לכך גם בתגובות הר"י לתביעות "מרשם" בנושא בבית הדין. רק לאחרונה התחילו בהר"י לשנות כיוון, כנראה מתוך הבנה שלא יוכלו עוד להמשיך בעמדה העיקשת, אבל המתווה שהושג בינם ובין משרד הכלכלה לא התקבל אצל הרופאים המתמחים, ואלה ממשיכים בעיצומיהם.

מתנגדים להעברה של סמכויות רופאים לאחיות

למה בהר"י התנגדו כל השנים לקיצור התורנויות? מעבר לשיקולים מקצועיים שמועלים פה ושם על ידי נציגים שונים של הר"י, יש עוד שיקול שלא כל כך מדברים עליו – ההשפעה של קיצור התורנויות על הרופאים המומחים ועל הסמכויות הנמצאות בידי רופאים בכלל. כרגע, הרופאים המתמחים הם אלה שנושאים ברוב נטל הטיפול בחולים בבתי החולים הציבוריים. כדי לקצר את התורנויות מבלי לפגוע באיכות הטיפול הרפואי הניתן למטופלים, ישנן שתי אפשרויות: הגדלה משמעותית של מספר הרופאים המתמחים או העברת חלק מהטיפול בחולים לגורמים אחרים – רופאים מומחים, אחיות או בעלי תפקידים אחרים במערכת הבריאות.

האפשרות הראשונה לא אפשרית בטווח זמן קצר כל כך – כדי להכשיר רופא שיסיים את הכשרתו ואת תקופת הסטאז' על מנת שיוכל להתחיל בהתמחות, יש להמתין כעשור. מעבר לכך, אפשרות זו גם יקרה, ומוערכת בכ-800 מיליון שקל בשנה לפי המתווה שרוצים ב"מרשם".

אם כן, נותרנו כרגע רק עם האפשרות השנייה. בהר"י מתנגדים נחרצות להעברה של סמכויות רופאים לאחיות, לרוקחים ולבעלי תפקידים נוספים במערכת הבריאות, במטרה להמשיך ולשמר את כוחם של הרופאים. במקביל, הם לא תומכים גם בהעברת חלק מהנטל שנופל על הרופאים המתמחים לרופאים המומחים, משום שזה יביא לחוסר שביעות רצון גדול בקרב הרופאים המומחים המבוגרים. זו האוכלוסייה שבהנהלת הר"י הכי חוששים מחוסר שביעות רצונה, שכן אם ברצונה להיבחר שוב היא זקוקה להם – הם מהווים את הרוב המוחלט של הרופאים החברים בהר"י, אלה בעלי זכות ההצבעה בבחירות לראשות הארגון.

לא רק שהר"י היא הארגון היציג של המתמחים, היא מהווה גם את הרגולטור הבלעדי של כל ההתמחויות ברפואה בישראל. בתור הרגולטור, היה עליה לזהות את התסיסה ההולכת וגוברת בקרב המתמחים, ולטפל בה לא רק מצד הייצוג בפני המדינה, אלא גם באמצעים העומדים ברשותה מתוקף היותה רגולטור. הוספת "תקנים", כמו שדורשים בהר"י, היא לא יותר מהסתה של השיח לכיוון היחיד שלא מטיל עליה באופן בלעדי את האחריות, ויש לה גם מחיר – יצירת לחץ נוסף על מקצועות במצוקה וריקון הפריפריה ממתמחים, שיעברו להתמחות במרכז הארץ ובמקצועות שממילא יש כרגע ביקוש עז להתמחות בהם.

נותרנו עם שתי שאלות מהותיות. איך ניתן להמשיך לסמוך על הר"י שתנהל את ההתמחויות כראוי, אם כבר פעמיים קרה שהיא איבדה שליטה על הרופאים המתמחים ולא הצליחה לצפות מראש את רחשי ליבם? כיצד הר"י תוכל לייצג את הרופאים המתמחים בחתימה על ההסכם הקיבוצי הבא, כשהיא בכלל לא שותפה למחאתם הנוכחית, ואף מתנגדת לה? הבסיס למחאות החוזרות ונשנות של המתמחים נעוץ בשאלות הללו, והגיע הזמן שהשיח יכיל גם תשובות אליהן.

ראוי לשקול רפורמה מקיפה במבנה ובסמכויות שיש להר"י, משום שהם מייצרים שלל בעיות וניגודי עניינים, כפי שאנו רואים כעת. מחאת המתמחים רק הופכת את הרפורמה לדחופה יותר.

פורסם לראשונה בגלובס.