זכות הביקורת על מערכת המשפט לא שמורה רק למשפטנים

תיקון, כך נהוג לכנות חזרה למגמה הכללית לאחר סטייה חריגה בשוק ההון. ובכן גם במובן הזה, מערכת המשפט דורשת תיקון. אולם בהקשר הפוליטי התיקון לא נעשה מעצמו, אלא נדרשות הכרעות פוליטיות מצד נבחרי ציבור. תוצאת הבחירות האחרונות מעידה בבירור שהציבור דורש, בצדק, תיקונים במערכת המשפט, בכל הקשור ליחסי הרשות השופטת עם יתר הרשויות. ישראל חריגה מאוד בנוף הדמוקרטיות ביותר מדי מישורים. בישראל בית המשפט הודיע לאזרחים בדיעבד על קיומה של חוקה וכנגזרת הסיק את סמכותו לפסול חקיקה. בית המשפט הרחיב את עילת הסבירות והפעיל אותה על מינויים פוליטיים. שופטי הערכאה החוקתית נבחרים, כידוע, בוועדה עם זכות וטו לשופטים המכהנים. ישראל היא המדינה היחידה שבה היועמ"ש אוחז במונופול הייצוג יחד עם כוח עודף לעמדתו המשפטית ובמקביל חובש את כובע התובע הכללי. והרשימה ממשיכה.

על פי רוב, הנהנים מהתוצאות הפוליטיות של פסיקות בית המשפט תומכים בחוסר האיזון החריג הזה, בעוד המפסידים מתנגדים לו. אך אם ננטרל את הפוזיציה הפוליטית, נבחין בנקל שפגמים כה עמוקים במנגנוני ההכרעה הדמוקרטיים ובאיזון בין הרשויות יוצרים מוקשים מסוכנים בכל מחלוקת ציבורית. זאת, במקום שמנגנוני ההכרעה יאפשרו יישוב של נקודות מחלוקת גם אם התוצאה אינה מוסכמת. אני יכול לחיות בשלום עם החלטה מטופשת של מרבית חבריי לגבי המסעדה בה נאכל הערב אך לא אחבב את החבר שיכפה את עמדתו מכוח "עקרונות היסוד של החברות". בכל מצב של חילוקי דעות יש הבנה של חשיבות מנגנוני הכרעה מוסכמים. כמו בשוק ההון, יש שנהנים מהחריגה ויש שמפסידים. אבל יהיה תיקון.

התיקון יגיע בגלל כוחות השוק האזרחי-פוליטי. החריגות המתוארות כלל אינן עניין משפטי במהותן. אלו סוגיות שנוגעות לכללי המשחק המשטריים, שבהם אין לעמדת המשפטנים כל ערך מוסף. ההסדרים המוסדיים הנוגעים לכללי המשחק הם עניין פוליטי במובן העמוק. אזרחי המדינה מכריעים בשאלות אלו. מנגנון ההכרעה המוסכם הוא למעשה לב לבו של התוצר הדמוקרטי. בכל המדינות הדמוקרטיות המובילות, השיטה לבחירת שופטים נשענת על הכרעת נבחרי הציבור על מנת לאזן את כוחם לפסול חקיקה בערכאה החוקתית – ואין זה מקרי.

מדינות עם תרבות דמוקרטית ותיקה צוברות ניסיון. ניסיון קולקטיבי מצטבר הוא בעל ערך רב. ניתן לראות מה "עובד" במעין ברירה טבעית של הסדרים משטריים. ממש כפי שברור שמנגנון ממשלת החילופים לא ישרוד בספר החוקים הישראלי, וטוב שכך.

יש מחיר כבד להימשכות המצב החריג. ניתן לראות עדות לכך במחקר שפרסמו לאחרונה פרופ' יונתן גבעתי ועו"ד אהרון גרבר מהאוניברסיטה העברית, שהראה כי הירידה באמון הציבור בבית המשפט היא בשיעור הגבוה ביותר בעולם. נתון מדאיג ביותר שקשה להישאר אדישים אליו.

הקואליציה החדשה שנרקמת לא יכולה להסתפק בקוסמטיקה או בהצהרות תקיפות ללא כיסוי. הגיע רגע האמת. יש מחיר לדחיינות. תחומי מדיניות שלמים ניזוקים לבלי היכר, כמו לדוגמה מדיניות ההגירה. מאז המהפכה החוקתית נפסלו שלושה חוקים שבמהלך חקיקתם לא הצביע נגד החוק ולו ח"כ אחד. הנשיאה אסתר חיות גברה לבדה בפסילת חקיקה על כ-820 הצבעות "בעד" של ח"כ לאורך השנים בעד החוקים שנפסלו. השוק יעשה את שלו, התיקון יבוא. השאלה היחידה היא האם הקואליציה הנכנסת תתייצב בגאון אל מול המשימה כפי שהבטיחה או שלפתע היא תחפש מחליפים ברשימת השמירה כדי לדחות את המשמרת לשעה מאוחרת יותר. קולמוס ההיסטוריה מונף, מי ייכתב כמתקן?

פורסם לראשונה ב״מקור ראשון״.