המשמעות הכלכלית של העלייה הדרמטית במספרי אבטלה

בעשור האחרון ישראל ראתה פריחה כלכלית שהביאה אותה לשיעור אבטלה נמוך מאוד ובמקביל לעלייה בשיעור התעסוקה – כלומר יותר ויותר ישראלים הצטרפו לשוק התעסוקה, וכמעט כל מי שחיפש עבודה חדשה מצא כזאת. החודש האחרון הפך את המגמה הזאת בצורה דרמטית: משפל היסטורי של 3.8% אבטלה עלינו נכון להיום (רביעי) ל-24.3 אחוזי אבטלה.

מיליון ישראלים נרשמו החודש בשירות התעסוקה כ"דורשי עבודה", הזכאים לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי, והם כרבע מהמשק הישראלי. המגבלות שהשיתה הממשלה על הכלכלה: החלת חובת בידוד על עשרות אלפי ישראלים, סגירת מקומות בילוי ופנאי, איסור על קיום אירועים, צמצום עובדים לא-חיוניים הביאה עסקים רבים לסגור את שעריהם, מי מתוקף צו ממשלתי ומי מכורח המציאות: כשאין עובדים ואין לקוחות אין סיבה לפתוח את העסק.

על מנת לסייע לאזרחים ולעסקים לצלוח את התקופה הקרובה, אפשרה המדינה תשלום דמי אבטלה לעובדים שיוצאים לחופשה ללא תשלום, והקלה מאוד בתנאים הנדרשים לקבלת דמי אבטלה: עובדים שעבו שישה חודשים מתוך שמונה עשר החודשים האחרונים זכאים לדמי אבטלה, וכן לא מתבצע קיזוז ימי חופשה מהזכאות לדמי אבטלה.

המדיניות הזאת היא הסיבה שכ-90 אחוזים מדורשי העבודה החדשים הם עובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום, לתקופה של חודש אחד עד שלושה חודשים, ולא עובדו שפוטרו. זוהי נקודת אור בסבך נתונים קשים: רובם המוחלט של בעלי העסקים מאמינים שתוך תקופה צרה יוכלו להעסיק בחזרה את עובדיהם ולחזור לתפקוד סדיר. אם המשבר יתארך מעבר לכך ייתכן ונראה בישראל נתוני אבטלה דו-ספרתיים שאותם כבר שכחנו.

העלות של דמי האבטלה שלהם הם נדרשים היא אסטרונומית: 14 מיליארד שקלים תקצבה המדינה לתשלום דמי אבטלה לעובדים בחופשה ללא תשלום, ועוד שלושה מיליארד שקלים במענקים לעובדים בני 67 ומעלה שעבודתם הופסקה בעקבות המשבר, ובהקלות לדמי אבטלה עבור מי שהיה מובטל עוד טרם המשבר.

לא מדובר בעובדים קשי יום אלא באוכלוסייה צעירה ובעלת כישורים ככלל: כמעט חצי (45.6%) מדורשי העבודה החדשים הם צעירים בגילאי 20-34, 37.3% מקבוצת גילאי 54-35, 14.6% מקבוצת גילאי 55+, ו-2.5% הם עד גיל 20.

דורשי העבודה החדשים מגיעים בחלקם הגדול מתחום ההוראה, חינוך והדרכה (13.9%) בשיעור כמעט כפול לעומת ינואר (7%) ופברואר (7.3). לא מדובר כמובן במורי מערכת החינוך שעובדים כרגיל, אלא במטפלות וסייעות במעונות היום שנסגרו, מדריכים ומורים במסגרות חינוך בלתי פורמאליות, ושאר עובדים. כמעט עשרה אחוזים מהעובדים החדשים שנרדמו בשירות התעסוקה (9.4%) הם מענף המכירות, שנסגר כמעט לחלוטין בדרישת משרד הבריאות וכן מסעדנות, מזון ואירועים (6.4%). ואחריהן) – תחבורה ורכב, מזכירות ואדמיניסטרציה, ייצור ותעשייה, שמירה וביטחון, אחזקה וניקיון, וחשבונאות וכספים.

השיעור הגדול ביותר של עובדים מגיע מקטגוריית "כללי וללא ניסיון" (15.5%), ויש לכך משמעות גדולה ביום שאחרי הקורונה. אם העובדים הללו לא יחזרו לעבודתם הקודמת יהיה להם קשה למצוא עבודה חדשה ללא ניסיון והשכלה רלוונטית. עבור העובדים הללו בדיוק אישרה השבוע הממשלה תקציב של מאתיים מיליון ש"ח בהכשרות מקצועיות.

שאלת "היום שאחרי" מטרידה את הממשלה כולה. שר האוצר טען השבוע כי כבר אחרי פסח נוכל לחזור לשגרה הדרגתית, אבל השבועות הקרובים יכריעו אם אכן כך יקרה – או שמא נדרש להחרפת הסגר. להחלטות הללו יש השלכות לא רק על בריאות הציבור, אלא גם – וכרגע בעיקר – השלכות כלכליות.

פורסם לראשונה במקור ראשון.