המשיחיות של תומכי חוק המע"מ 0

בסוף השבוע תקף אותי אלי ציפורי בצורה נוקבת על ה"טוטאליות", ה"טהרנות" וה"משיחיות" שביטאתי בהתנגדותי לתוכנית מע"מ אפס על דירות. אכן ביטאתי התנגדות חריפה לתוכנית, שהיא לדעתי אחת ההצעות הגרועות ביותר למדיניות כלכלית-חברתית שהועלו לדיון ציבורי בשנים האחרונות, ואולי הגרועה מכולן.
התוכנית צפויה להקטין את שיעור הצמיחה במשק, להגדיל את האי שוויון, להחריף את בעיית עודף הביקוש בשוק הנדל"ן, להפלות בין קבוצות אוכלוסייה שונות (כולל בתוך קבוצת "המשרתים") ולייצר מנגנון פיקוח מחירים יקר ומסורבל, שלא ימנע את העברת רוב הטבת המס לכיסי הקבלנים.
יתרה מכך, התוכנית יקרה להחריד: 2-3 מיליארד שקל בכל שנה (לא כולל ההרחבות הצפויות בקריטריונים לזכאות). עלות זו תושת כולה, עד השקל האחרון, על הציבור, בצורה של תשלומי מסים גבוהים יותר או קבלת שירותים חברתיים נחותים יותר. זאת לא רק דעתי, אלא גם דעתם של כמעט כל הכלכלנים הבכירים בממשלה, בבנק ישראל, באקדמיה ובמגזר העסקי. מכיוון שהמקום כאן מצומצם מכדי לפרט את כל המגרעות של התוכנית ואת חוסר ההיגיון שבה, אני מפנה את הקוראים למאמר-עמדה מפורט שפרסמתי בנושא זה.
בדיון בוועדת הכספים ציינתי שלדעתי האמירה של שר האוצר "הורדת המע"מ לא מיועדת לכלכלנים" משקפת חוסר יכולת של התומכים בהצעת החוק להתמודד עם הטענות העובדתיות ועם הניתוחים המקצועיים שהועלו על ידי כלכלנים בכירים רבים כנגד התוכנית. הסברתי שבאותה מידה שר הבריאות יכול להציע תוכנית הזויה ולומר: "תוכנית זו לא נועדה לאנשים שמבינים ברפואה", או שר הביטחון יכול להציע מהלך צבאי הזוי ולומר: "תוכנית זו לא נועדה למומחים הצבאיים".

וכמו שתוכניות כאלה עלולות להביא למותם המיותר של הרבה אנשים, גם תוכנית מע"מ אפס עלולה להביא למות הרבה אנשים, בגלל העלות העצומה של התוכנית – לפחות 50 מיליארד שקל ב-20 השנים הקרובות – שיירדו לטמיון, ושיכלו לשמש למטרות חברתיות רבות, כולל פעולות מצילות חיים.
ציפורי לועג להיגיון זה ומציג הרבה דוגמאות של תוכניות יקרות אחרות שעלותן הגבוהה עלולה "לשלוח אנשים אל מותם". אולם, ציפורי כנראה מפספס את הטענה המרכזית של הכלכלנים: בניגוד לכל הדוגמאות האחרות שהוא מציג, שלגביהן קיים ויכוח בקרב בעלי המקצוע אם התועלת מצדיקה או לא מצדיקה את העלות, במקרה של תוכנית מע"מ אפס אין שום ויכוח, אלא הסכמה כללית שהתוכנית גם יקרה וגם מזיקה.
המאמר גם טוען כי "לאורך כל השנים שבהן מחירי הדירות הסתחררו, לא שמענו אמירות חדות ומטלטלות מאותו ד"ר שראל". אני מזכיר לציפורי שכלכלנים וראשי אגפים במשרד האוצר מציגים את ניתוחיהם והמלצותיהם להנהלת משרד האוצר ולשר האוצר, לא לתקשורת. אני אישית הצגתי ניתוחים כאלה והסברתי מהם הצעדים הדרושים לבלימת עליות המחירים בשוק הנדל"ן.
חלק מהם מפורטים במאמר העמדה הנ"ל. המאמר גם מותח ביקורת על דאגתי לגבי הנזק הנגרם מפטורים ממע"מ וממע"מ דיפרנציאלי, ומביא לדוגמה את מערכת המע"מ בבריטניה, שם יש הרבה פטורים ושיעורים דיפרנציאליים. לידיעתו של ציפורי, גם בנושא זה קיימת הסכמה גורפת בקרב כלכלני המאקרו והמומחים למסים, גם בארץ וגם בעולם.
אנשי הכלכלה והמסים במדינות שבהן קיים מע"מ דיפרנציאלי, כולל בריטניה, מציינים בפני הקולגות בישראל את היתרונות של מערכת מע"מ אחידה ואת הנזקים הכבדים של העיוותים במערכת המע"מ אצלם, שהתפתחה כתוצאה של לחצים פוליטיים ושתדלנות של בעלי עניין, ולא משיקולים כלכליים-חברתיים. גם גופי כלכלה בינלאומיים ממליצים להימנע מפגיעה באחידות של מערכת המע"מ. טוב יעשה ציפורי אם יבין שכדאי ללמוד לא רק מהצלחותיהן של מדינות אחרות, אלא גם מכישלונותיהן.
לגבי טענותיו של ציפורי על "טוטאליות" ו"טהרנות", אומר להגנתי שבמסגרת כהונתי ככלכלן הראשי וכממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר, כמו גם במסגרת תפקיד קודם שלי כראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר, התפשרתי על הרבה נושאים מקצועיים והשכלתי תמיד לעבוד באופן מוצלח ביותר בעבודת צוות הרמונית ויעילה. לכן, ההאשמה ב"טוטאליות" ו"טהרנות" לא במקום.
אולם, מעולם לא נתקלתי, כאמור, בהצעת מדיניות כלכלית-חברתית כה גרועה, שעלולה לגרום כל כך הרבה נזק, ובעלות כה גבוהה לציבור. לכן החלטתי, פעם ראשונה בחיי, להתפטר ולהיאבק נגד ההצעה, יחד עם כלכלנים אחרים, בכלים היחידים העומדים לרשותי: כתיבת מאמרים והופעה בפני ועדות.
לסיום, הטענות במאמר שהתנהגותי "משיחית" קצת מפתיעה. טענותיי מבוססות על ניתוח מקצועי שנשען על מודלים כלכליים מקובלים, שהוכיחו את איכותם ועמידותם באופן אמפירי במשך עשרות או אף מאות שנים, וזוכים לתמיכה רחבה ביותר בקרב כלכלנים בכירים. מנגד, שר האוצר וקומץ יועציו לא מצליחים להתמודד עם טענות אלה ומבססים את הצעתם על תחושה ועל אמונה שאין ביכולתם לנמק. אז מי כאן נוטה ל"משיחיות"?