מאז שפורסם נייר מדיניות זה לראשונה (בשנת 2014) התגבר העיסוק הציבורי, הפוליטי והמשפטי בשאלת סמכויות הייעוץ והייצוג שבידי היועץ המשפטי לממשלה.

מצד אחד הביע היועץ המשפטי עמדה, שאותה חזינו בנייר זה, לפיה חוות דעתו מחייבת את הממשלה גם בבואה ליזום חקיקה ראשית – באופן חסר תקדים בעולם. מאידך, הצעות חוק שונות עלו על שולחן הכנסת במטרה להסדיר מחדש את סמכויות מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, ובית המשפט העליון ביקר את הפרקטיקה שלפיה היועץ המשפטי לממשלה רשאי להציג בשם המשיב עמדה שונה מעמדתו האותנטית.

הנחת היסוד שבגינה מבקש היועץ סמכות וטו על הצעות חוק ממשלתיות היא שהופקדו בידיו סמכויות להסדרת פעילות הממשלה גם כאשר היא יוזמת חקיקה לפי תקנון הכנסת.

אלא שאף לדעת המצדדים בסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להנחות את הממשלה, עמדה שעליה מתחנו ביקורת בנייר מדיניות זה, סמכות זו נובעת מחובתה של הממשלה לפעול על פי חוק ומהיותו של היועץ הפרשן המוסמך של החוק.

אולם בבואה ליזום חקיקה הממשלה איננה פועלת בכובעה כמבצעת החוק אלא כיוזמת שלו, כלומר בכובעה כשחקן ברשות המחוקקת לפי תקנון הכנסת. לפיכך בהנחיות יועץ על חקיקה ממשלתית היועץ לא אוכף את ריבונות המחוקק על הרשות המבצעת אלא מייצר ריבונות של הייעוץ המשפטי על סמכויות החקיקה של הממשלה.

יתרה מכך, בחלק מהמקרים ניתן לזהות בתקופה האחרונה אף התערבות ישירה בסמכויותיה של הכנסת ולא רק בסמכויות הממשלה כיוזמת חקיקה. דוגמה לכך ניתן לראות בהנחיה שפרסם היועץ המשפטי לממשלה לפקידות הממשלתית להימנע מלמלא את חובתה במתן סיוע לדיוני ועדות הכנסת ולהימנע מליישם העברות תקציביות שעליהן החליטה ועדת הכספים של הכנסת – אלא בתנאים שקבע היועמ”ש. הנחיה זו לא רק מגבילה את סמכות הממשלה ליזום חוקים אלא מגבילה בפועל (גם אם לא דה-יורה) אף את סמכות ועדות הכנסת, שלהן היועץ המשפטי לממשלה כלל לא מוסמך לייעץ.

הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות

לצד עלייה משמעותית זו בסמכויות שנטל לעצמו היועץ המשפטי בתחום הייעוץ ניתן לזהות כאמור מגמה הפוכה בתחום הייצוג והפעם ביוזמת בית המשפט.

במסגרת עתירה נגד מדיניות אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות שמבצעת הרבנות הראשית לישראל, ביקשו הרבנים הראשיים להציג עמדה מסוימת אך היועץ המשפטי לממשלה סרב והתעקש להציג בשמם עמדה המנוגדת לעמדתם האותנטית. בזמן הדיון בבג”ץ אמרו השופטים לבא כוח המדינה שהציג את עמדת היועץ המשפטי כעמדת הרבנות, שנודע להם מכלי התקשורת כי לרבנות עמדה שונה מזו שהוא מציג בשמה. בא כוח המדינה טען שעמדתה המשפטית של הרבנות היא עמדת היועץ ואין נפקא מינה מהי עמדתה האותנטית.

אך השופטים עצרו את הדיון והורו על דיון חדש שבו היועץ המשפטי של הרבנות יציג בפניהם את עמדתם האותנטית של הרבנים הראשיים בעוד מי שהופיע כבא כוח “המדינה” יציג בפניהם במקביל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. זו היא החלטה ראשונה של בית משפט בכיוון המצמצם את שליטת היועץ על עמדת הרשויות המדינתיות המיוצגות על ידו ועוד מוקדם להכריז על שינוי מגמה מבחינה נורמטיבית. ימים יגידו האם אכן מסתמן מפנה בסמכויות היועץ המשפטי ישראל ולאלו כיוונים. נמשיך ונלבן את ההתפתחויות במחקר המשך.