הועדות שמושלות בשוק החלב

ועדת המחירים המשותפת למשרד האוצר ולמשרד החקלאות המליצה לאחרונה על העלאת המחיר המפוקח למוצרי חלב בכ-3%. מחירי מוצרי החלב בישראל יקרים ממילא יחסית למדינות דומות, במיוחד לאור העובדה שלישראל רפתות יעילות ומתקדמות, כך שניתן לשאול למה באמת נדרשת התייקרות נוספת? אולם לא ניתן להאשים את הוועדה, שנאלצת להעלות את המחירים. מכירת חלב גולמי בזול בישראל היא עבירה פלילית, לרפת אסור למכור למחלבה במחיר נמוך מ"מחיר המטרה", וזה עלה לאחרונה. לאור העלאה זו, הוועדה חוששת שמכירת מוצרי החלב שבפיקוח נעשית בלתי רווחית למחלבות, וכדי להבטיח אספקה סדירה לצרכנים, אין מנוס מהעלאת המחיר המפוקח.

האשמה נופלת לכאורה על מחיר המטרה, הנקבעת על-ידי ועדה שנייה, ועדת היישום. מחיר זה גבוה בהרבה, לפחות ב-10%, מעלות הייצור של הרפתות המתקדמות, ואפשר לייצר חלב במחיר נמוך בהרבה ממחיר המטרה, הנוכחי וגם הקודם. אבל גם את ועדת היישום לא ניתן באמת להאשים. היא נאלצת להעלות את מחיר המטרה. מחיר זה נקבע על-פי חוק לפי מדגם (שמבצעת ועדה שלישית – ועדת היגוי) שקובע אומדן של עלות ממוצעת לייצור חלב לכל הרפתות בישראל.

מחיר ממוצע משוקלל זה גבוה בהרבה מן המחיר שבו הרפתות היעילות מייצרות, שכן על-פי חוק, אחוז גדול של החלב, כ-40%, מיוצרים על-ידי רפתות קטנות ובלתי יעילות, שעלויות הייצור שלהן גבוהות ביותר.

ההאשמה נופלת אפוא על משטר המכסות. ייצור חלב בשפע, לרווחת הצרכן והפרחת הענף, אף הוא עבירה פלילית בישראל. לרפת אסור למכור יותר ממכסת החלב שנקבעה לה, ולכלל המשק לא יכולה להיות כמות חלב גדולה מתקרת המכסות הארצית. לו היו מגדילים את התקרה הזו, סביר שהעלות הממוצעת הייתה נמוכה יותר. אחוז גדול יותר של החלב היה מיוצר על-ידי הרפתות הגדולות (המסוגלות יותר להגדיל ייצור), וכל הרפתות היו מנצלות יתרונות לגודל.

תקרה זו נקבעת על-ידי שר החקלאות, שנשען על המלצות של… כמובן ועדת רביעית – ועדת התכנון. ועדה זו מנסה לאזן בדרך מקצועית בין האינטרסים של הרפתנים (כ-3,000 במספר) ובין יתר אזרחי המדינה (כ-9,000,000 במספר). אבל אי-אפשר להאשים את הוועדה. על-פי חוק, הקביעה הסופית של תקרת המכסות אמורה להתבסס על תחזית צריכה למוצרי חלב. תחזית זו נעשית כנראה על-ידי ועדה חמישית, המכונה "תא תכנון".

מובן שאי-אפשר להאשים את תא התכנון. בסך-הכול חבריו המסורים בוחנים את הצריכה הנוכחית של מוצרי חלב, ועושים תיקון סביר לגידול בצריכה לפי גידול באוכלוסייה ובתוצר. ההאשמה לתקרת המכסות הנמוכה נופלת לא על הוועדה אלא על הצריכה הנוכחית, הנמוכה יחסית לכמות שהייתה שוררת בסביבה תחרותית.

ומי אחראי על רמת הצריכה הכוללת הנמוכה באופן מלאכותי? במידה רבה היא נגזרת ממחיר מוצרי החלב. מחיר שמבחינת תא התכנון הוא עובדה נתונה.

ומי אחראי על מחיר החלב? המחיר בפועל מושפע מאוד מן המחיר המפוקח. מחיר זה נקבע, נזכיר, על-ידי הוועדה הראשונה, ועדת המחירים. ועדה זו מבקשת כעת להעלות את המחירים ולהקטין את כמות החלב במשק. אבל, כפי שאמרנו, אי-אפשר להאשים אותה.

ובכן, אי-אפשר באמת לתקן את החור בדלי החלב. ועדת המחירים כפופה לוועדת היישום, הכפופה לוועדת ההיגוי, הכפופה לוועדת התכנון, הכפופה לתא התכנון, הכפוף בסופו של דבר לוועדת המחירים.

בפועל, זו לא המציאות. תחזית צריכת החלב אינה חקוקה בסלע. השר יכול לחזות שצריכת החלב במשק תגדל מאוד; ואם הוא חוזה כך, המכסות יגדלו בהכרח בהתאם, והתחזית שלו עשויה להיות מדויקת. לא מזמן הצהיר השר על גידול במכסות. אנחנו מברכים אותו על צעד זה ומעודדים אותו להגדיל הלאה את תקרת המכסות, ובכך לתקן את החור בדלי החלב של ישראל.

המאמר פורסם לראשונה בגלובס