פרסומים
הדיון על כיתות קטנות עוצר את מערכת החינוך מלהתקדם
ישנם מיתוסים שגויים רבים בחינוך, אבל אולי הנפוץ ביותר הוא הרעיון שצמצום גודל הכיתות יוביל לשיפור אדיר במערכת החינוך. "מחאת הסרדינים" – בין המחאות הציבוריות האפקטיביות ביותר בתחום החינוך – היא התגלמותו של המיתוס הזה, ושל שברו.
בשנת 2007 התפרסם דוח של חברת מקינזי, שבחן 25 מערכות חינוך בשאיפה לזהות מהם המאפיינים שמשפיעים על איכות מערכות חינוך. מסקנות המחקר היו מפתיעות ועוררו הדים ברחבי העולם כולו.
את המסקנה העיקרית של הדוח מכיר כל איש חינוך: "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". מסקנה נוספת של הדוח, קצת פחות מוכרת, היא שלא ניתן לזהות קשר בין גודל הכיתות במערכת חינוך לבין איכותה.
צמצום גודל הכיתות הוא המהלך הכי נפוץ ברפורמות בחינוך ברחבי העולם, אבל המחקרים לא מצליחים לזהות קשר חיובי בינו לבין שיפור הישגי התלמידים. קשה לקבל את הממצא הזה, כיוון שהוא סותר באופן חזיתי את האינטואיציה שלנו, וגם את הניסיון המקצועי של אנשי החינוך, שמעידים כי איכות ההוראה שלהם גבוהה יותר ככל שהכיתה קטנה יותר.
ההיגיון טמון בפער בין הסתכלות על הפרט לבין הסתכלות על המערכת כולה. אם ניקח את הכיתה של דני, שלומד אצל המורה שולה, ונוציא ממנה 10 תלמידים – דני יקבל חינוך טוב יותר. אבל אם דווקא דני יהיה אחד מאותם עשרה תלמידים שיוצאו מהכיתה, איך המהלך ישפיע עליו במקרה כזה? התשובה היא – תלוי… אם המורה החדשה של דני תהיה טובה כמו שולה או יותר, מצבו ישתפר. אבל אם המורה החדשה של דני תהיה פחות טובה – מצבו יורע, והעובדה שגודל הכיתה הצטמצם לא תוכל, במרבית המקרים, לפצות על הירידה באיכות ההוראה. הרי איכות המורה היא הגורם המשפיע ביותר על איכות החינוך, זוכרים…?
השאלה היא אם כן, מה יקרה אם נשכפל את המקרה של דני למערכת החינוך כולה. האם התלמידים שיוצאו מהכיתות הקיימות ויועברו לכיתות החדשות יקבלו מורים טובים יותר או פחות מהמורים הנוכחיים שלהם.
התשובה לשאלה הזו כתובה בדוח בנק ישראל משנת 2018. הדוח התייחס לשאלת הירידה העקבית באיכות עובדי ההוראה, ולאחר ניתוח מפורט קבע כי הרפורמות להקטנת הכיתות ולהארכת ימי הלימודים הגדילו באופן ניכר את הביקוש למורים, מה שהוביל למגמה נמשכת של הורדת סף הדרישות לקבלה ללימודי הוראה ולקבלה לתפקיד.
השלכה נוספת של רפורמת הקטנת הכיתות היא על גודל התקציב. פתיחת כיתות נוספות דורשת הקצאת תקציבים גדולים מאוד הן לבינוי והן להעסקת המורים הנוספים. כלומר – מיליארדים הושקעו בצמצום גודל הכיתות תוך פגיעה באיכות המורים, ובמקום שיהיו מושקעים באפיקים אחרים שהיו עשויים להביא לשיפור המערכת. זה הוביל לתוצאה האבסורדית של הכפלת תקציב משרד החינוך תוך עשור, ללא שיפור של ממש בהישגי התלמידים.
מאפיין נוסף של מערכות חינוך שמקינזי לא הצליחו לזהות קשר עקבי בינו לבין איכות החינוך הוא גודל התקציב לתלמיד. כך, למשל, מערכת החינוך בסינגפור היא אחת הטובות בעולם, למרות שהתקציב לתלמיד בה נמוך מזה שב-90% ממדינות ה-OECD.
דרך אגב, מהלך מרכזי ברפורמת החינוך של סינגפור היה הגדלת הכיתות דווקא, מהלך באמצעותו יכלה להרשות לעצמה לצמצם את מספר התקנים ללימודי הוראה ולבצע תהליכי סינון קפדניים ובררניים במיוחד.
תאמרו, המשמעת בכיתה הישראלית רחוקה מאוד מזו שמתקיימת בסינגפור. אין ספק. אך גם בסוגיית המשמעת איכות המורה היא הגורם המשפיע ביותר. מורה מוכשר מסוגל ללמד כיתה גדולה ומורה פחות טוב לא מצליח להחזיק אפילו חצי כיתה. עם קשיי המשמעת צריך להתמודד בכלים מגוונים וגמישים יותר, כמו ביטול המגבלות על גודל כיתה והעברת מלוא הסמכות בנושא למנהל, שילוב סייעת בכיתה עם בעיות משמעת מיוחדות ותמיכה במורים לחיזוק היכולות שלהם בתחום.
בנוסף, ניתן ורצוי לצמצם את הביקוש למורים גם באמצעות צמצום שעות הלימוד, כפי שנעשה בפינלנד, המתאפיינת בהישגים גבוהים במיוחד לצד שעות לימוד מועטות.
תנאים חיוניים נוספים לשיפור איכות המורים הם שכר התחלתי גבוה, פיתוח מקצועי איכותי במהלך הקריירה, תמריצים למצוינות, היכולת לפטר מורים גרועים, ואוטונומיה מקצועית רחבה המאפשרת למורים הטובים להביא לידי ביטוי את כישוריהם. ועוד תנאי להצלחה: שר חינוך שיקבל החלטות רציונאליות מבוססות מחקר, במקום החלטות פופוליסטיות מבוססות אינטואיציה.
