פרסומים
האיחוד האירופי צודק לגבי סהרה המערבית – לכן ברור שהוא טועה בעניין ישראל
האיחוד האירופי ממציא כללים משלו כשהוא דן ביחסיו עם שטחים כבושים. בסהרה המערבית האיחוד האירופי אישר את ניצולם של משאבי טבע נדירים. לעומת זאת, בשטחי יהודה ושומרון האיחוד האירופי פועל להעניש פעילות אקדמית ועסקית טהורה שאינה מנצלת משאבי טבע מקומיים אלא רק מייצרת עוד מקומות עבודה והזדמנויות עבור יהודים וערבים כאחד
האיחוד האירופי אישר לאחרונה כי אין בעיה מצד המשפט הבינלאומי בחתימה על עסקה עם מדינה כובשת שהרחיבה את תחומה לשטח כבוש או עם חברות זרות העושות עסקים עם שטחים כבושים. האיחוד עשה זאת כשאישר את הסכם הדיג מוקדם יותר החודש עם מרוקו, הסכם שכולל את השטח של סהרה המערבית הכבושה אשר משתרעת מעבר לשטחה הריבוני המוכר של מרוקו.
יתרה מזו, האיחוד האירופי משלם למעשה למרוקו דמי כניסה למשאבים של סהרה המערבית. בכל הנקודות הללו ההסכם סותר במישרין את הדברים שהאיחוד האירופי, במשא ומתן עם ישראל, מכנה עקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי. בשנים עברו אירופה הביעה התנגדות להתעקשותה של ישראל שההסכמים עם האיחוד האירופי לא יחולו על פעילותה של ישראל ביו"ש. עמדת האיחוד האירופי הועלתה על נס כדוגמא לאופן שבו האיחוד האירופי עומד על עקרונות של משפט בינלאומי.
באמצעות המצאה של חוקי משפט בינלאומי, האיחוד האירופי שלח למעשה מסר לפיו ישראל לעולם לא תוכל ל"התיישר" לפי המשפט הבינלאומי כיוון שהיכן שישראל עומדת ה"חוק" הוא מטרה נעה שיכול להיות מומצא יש מאין. מרוקו פלשה לסהרה המערבית ב-1975 וכובשת את השטח מאז בטענה שהוא שייך לה. מועצת הביטחון גינתה את הנוכחות המרוקנית ותבעה נסיגה מוחלטת. אל מול דרישה זו מרוקו יזמה מדיניות התנחלות אגרסיבית. כתוצאה מכך, המתנחלים המרוקנים עשויים להוות כעת רוב בשטחי סהרה המערבית. האיחוד האירופי כמו שאר העולם אינו מכיר בסהרה המערבית כשטח של מרוקו אך זה לא מנע מהאיחוד האירופי להרחיב את ההסכמים עם מרוקו כך שיכללו את שטחי סהרה המערבית. חזית פוליסריו היא הנציגה המוכרת בדרך כלל של התושבים המקוריים של סהרה המערבית שמתנגדת בחריפות להסכמים המרחיבים עם מרוקו.
האיחוד האירופי טוען שאינו יכול להוציא ולו סנט על פעילות הממומנת על ידי ישראל ב"שטחים הכבושים" בעוד שבסהרה המערבית תשלם למרוקו בפועל על ניצול משאבי הטבע של השטח הכבוש.
המחלוקת באשר לעסקי האיחוד האירופי עם מרוקו הובילה להחלטה של היועץ המשפטי לפרלמנט האירופי. בקצרה, הדעה הרשמית אומרת שהמשפט הבינלאומי אינו מונע ממרוקו לנצל את משאבי הטבע של השטח הכבוש או מהאיחוד האירופי לשלם למרוקו עבור ניצול משאבי הטבע.
