פרסומים
ביטחון משפטי או ביטחון בעליונות היועמ"ש?
מי שאחראי לקריסת הביטחון המשפטי זו מערכת המשפט, ואמונה בצדקתם המוחלטת של ראשיה אינה הפתרון אלא הבעיה
ד"ר גיל לימון, עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה, הציג בטורו בגלובס את מרכזיות ערך הביטחון המשפטי. אין חולק על כך. אין חירות ללא ודאות בכללי המשחק וסדר חברתי שנקבע דמוקרטית. אלא שהמדיניות המשפטית הנוהגת בעשורים האחרונים, אשר בשבחה מדבר לימון, מובילה לתוצאה הפוכה לחלוטין. כך גם הדוגמאות אותן מונה לימון מובילות באופן מובהק לכיוון של עמימות, היעדרם של כללים וקריסת תחושת הביטחון המשפטית.
הטור מדגים את הביטחון בכך שמערכת המשפט אוכפת את החוק על העבריינים. אלא שהמציאות הפוכה – אחת הבעיות הבוערות ביותר כיום בישראל היא קריסת החוק והסדר. די להתעדכן באירועי העת האחרונה כדי לעמוד על המציאות כפי שהיא – הפרקליטות הקפיאה את אכיפת האיסור על התכנסויות במשך תקופה ארוכה, פשיעה שיצאה משליטה בדרום ואף סגירת תיק באופן מפוקפק לנציבת משטרה.
כך גם מוזכר הביטחון בכך שזכויותיהם של חשודים יישמרו. אלא שרק לאחרונה בית המשפט העליון הכשיר מתן צו חיפוש בטלפונים סלולריים שבוצע בהם בעבר חיפוש לא חוקי, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן העניק חסינות להדס שטייף בפרשת הפריצה לסלולרי של אפי נוה, מאגרי מידע על אזרחים מנוהלים בניגוד לחוק, עצירים נאזקים בניגוד לדין בדיונים, דוחות פתולוגיים שונו בדיעבד, ובתי המשפט כמעט ולא פוסלים ראיות שנגבות שלא כדין. התמריץ המשפטי ברור. גורמי החקירה יכולים לעבור על החוק כדי לאסוף ראיות, הם לא יתנו את הדין ואפילו ישיגו הרשעה בתיק.
לימון מציין את הביטחון באכיפתם של הסכמים. אלא שכידוע מאז פרשת אפרופים בית המשפט עושה בפרשנות חוזים כרצונו. במקרים רבים קשה, גם לעורך דין מנוסה, לצפות את התוצאה עבור לקוחותיו. בנוסף, רק לאחרונה הוקם צוות בראשות המשנה ליועמ"ש, עו"ד ארז קמיניץ, ששקל להוציא הנחיות והמלצות לסקטור הפרטי בנוגע למצבים חוזיים בתקופת הקורונה. אלא שאין למשנה ליועמ"ש כל סמכות בנוגע לחוזים פרטיים בין אזרחים.
כך גם בתחום המשפט הציבורי: מה שאסור בזמן ממשלת מעבר לשר אחד – לדוגמה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – אולי מותר לשר אחר. מה שכרוך בניגוד עניינים עבור שר החקלאות אורי אריאל, אינו כרוך בניגוד עניינים עבור שר החקלאות אלון שוסטר; ואת סודות שיקול-הדעת ה"סביר" יודע רק מי שקורץ מן החומר הנכון.
הכללים במשפט הישראלי קרסו. ומהו משפט ללא כללים אם לא כוח גולמי. הכלל היחיד שנותר הוא "מי מחליט". עמדת היועמ"ש המחייבת, שאין לה מקור חוקי והיא מושתתת על עיוות של המקורות המשפטיים הגלויים לכל מתעניין, היא היא "הביטחון המשפטי" שמציע לימון. רוצים ביטחון? אומרים חסידי ברסלב – "תסמכו על הצדיק".
אחת הטכניקות הנפוצות להכנעת התנגדות טבעית לרעיונות היא "גזלייטינג" . גזלייטינג הוא מונח פסיכולוגי המתאר מצב בו מובילים אדם לפקפק בעצם תפיסתו את המציאות, מתוך כוונה להשליט עליו סדר שנקבע מבחוץ. אחת הדוגמאות לכך היא אנשי דת אשר משתמשים במילים מוכרות בצורה הפוכה לגמרי למובנן השגור, או מתארים עובדות נתונות בצורה מעוותת על-מנת לערער את תפיסת המציאות של קהלם. כך נותר מפעיל הגזלייטינג מול הבלבול של קהלו כעוגן הפרשנות הנכונה למילים, לעובדות, למציאות ולדין.
"הביטחון המשפטי" של לימון הוא גזלייטינג משפטי שתכליתו קביעת עמדת היועמ"ש כמחייבת והצדקת מונופול הייצוג שמונע מהממשלה להציג באופן חופשי את טענותיה בבית המשפט. במשמעותן המקורית של המילים בהחלט נחוץ לישראל – ביטחון משפטי.
