כבר המון שנים שמערכת המשפט מחליטה בתחומים שהיא לא אמורה – מחלוקות פוליטיות וענייני מדיניות שבוויכוח אידיאולוגי בציבור. זו פגיעה קשה בבסיס של הדמוקרטיה: מחליטים בשבילנו בלי שאנחנו יכולים להשפיע.

במשך שלושים שנה בית המשפט העליון החליט שמותר לו לדון בכל דבר, גם בתחומים שהיו בעבר מחוץ לתחומו. הכל חד-צדדית, בלי דיון ציבורי ובלי חקיקה שתסמיך אותו. בניגוד למקובל בעולם הדמוקרטי, בישראל כיום כל שאלה ציבורית ופרטית יכולה להגיע לבית המשפט והוא יכול להתערב מכל סיבה שנראית לו. כשבית המשפט רוצה הוא מפרש את החוק באופן גמיש. כשהוא רוצה הוא מאמץ לעצמו סמכות לפסול את חוקי הכנסת. לאחרונה הוא גם מתחיל לדון בתוקף של חוקי היסוד, שמכוחם הוא עצמו פועל. בית המשפט הפך גם את היועץ המשפטי לממשלה לעליון על הממשלה. זו פגיעה חמורה בהפרדת הרשויות, ופגיעה חמורה ברעיון הדמוקרטי של ריבונות העם.

בהחלט. כשבית המשפט יכול להתערב בכל דבר מכל סיבה, הוא עושה זאת היכן שמתאים לו. בית המשפט ביטל החלטות של הכנסת והממשלה בתחומי מדיניות רבים ומרכזיים בשנים האחרונות.

בית המשפט סיכל כליל את מדיניות הממשלה בהתמודדות עם ההסתננות; את הפשרות שהגיעה אליהן הכנסת בנושא גיוס חרדים; הגביל פעולות להרתעת מחבלים, כמו שלילת אזרחות ממחבלים, שלילת הטבות והריסת בתי מחבלים; התערב בפיקוח על מחירי מוצרי יסוד ואפילו במיסוי; ולאחרונה גם כתב מחדש הסדר שנקבע בחוק בנוגע לפונדקאות. ובכלל, כשכל שאלה הופכת למשפטית – תהליכים נתקעים. הייעוץ המשפטי לממשלה מונע החלטות מראש, לאחר שבית המשפט הפך אותו לבעל זכות ווטו על החלטות השרים והממשלה. נבחרי ציבור מתקשים לממש מדיניות שלטובתה נבחרו, והכללים לא ברורים מראש. אין עוד מדינה בעולם שכבולה כך.

לגמרי לא. בית המשפט העליון ימשיך לעשות את תפקידו החשוב בביקורת על חוקיות מעשי הממשלה והגנה על זכויות הפרט מפני השלטון בדומה למקובל במדינות דמוקרטיות. מלבד זאת, קיימים בלמים ואיזונים נוספים.

גם לאחר שהרפורמה תעבור בית המשפט ימשיך בתפקידו החשוב ויעביר ביקורת שיפוטית על הממשלה ושריה: הוא יוודא שהרשויות לא פועלות בניגוד לחוק, שהן פועלות רק לפי הסמכות שהוענקה להן, שהן פועלות ללא הפליה, בהליך תקין, בלי שיקולים זרים. אלו העילות המקובלות בכל העולם והן ימשיכו לאפשר לבית המשפט להגן עלינו. צריך להדגיש: ה"התגברות" לא שייכת לפסקי דין של בית משפט להגבלת הממשלה והרשויות, רק לפסקי דין שמבטלים חוק של הכנסת.
חוץ מזה ישנם מעצורים ובלמים נוספים על הממשלות בישראל. הן בקושי מחזיקות מעמד שנתיים. הקואילציות נתמכות על כמה מפלגות שחייבות להגיע להסכמות. לא כל מה ששר מבקש הוא יכול להעביר כחוק בכנסת.

ברור שלא. הממשלה כמובן כפופה לחוק, היועצים ימשיכו במלאכתם החשובה בלסייע לה לפעול רק בגדר החוק. האחריות חייבת להיות על הממשלה, וסמכות מחייבת יש רק לגורם המוסמך – בית המשפט.

כיום יש בישראל שיטה שאין דוגמתה בעולם: חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מחייבות את הממשלה, והוא גם מחליט עבורה באופן בלעדי מה תהיה העמדה שהיא תציג בבית המשפט. שילוב שני הדברים גורם לכך שהיועץ המשפטי יכול לכפות על הממשלה את דעתו כמעט בכל עניין, שהרי בכל סוגיה ניתן למצוא היבט משפטי.

הרפורמה מנרמלת את ישראל. היא קובעת שהממשלה תתייעץ עם היועץ המשפטי ותסתייע במומחיות שיש לאנשיו, אך כבעלת הסמכות היא זו שתקבע לבסוף את ההחלטה ותקבל עליה את האחריות. מובן שהממשלה חייבת לפעול רק לפי חוק, וחשוב מאד שהיועצים המשפטיים יסייעו לה בכך. כך לפני הרפורמה וכך יהיה גם אחריה.

אם ההחלטה איננה חוקית – בית המשפט יוכל כמובן לפסול אותה. אך אין לקבל מצב שמראש הממשלה כפופה לגורם תוך-ממשלתי אחר, שמתפקד למעשה כרשות רביעית. האחריות חייבת להיות על בעל הסמכות, עליו לקבל את ההחלטות ולשאת בתוצאותיהן כל בחינה.

כשיש יותר מ-50% מהציבור שבוחר במפלגה אחת יחידה שמשתלטת על הפרלמנט, והפרלמנט מנהל בפועל את בית המשפט, זו התוצאה. מדינת ישראל לא מתקרבת לשם.

הונגריה יצאה מהשלטון הקומוניסטי בשנות התשעים, ובשנת 2010 זכתה בבחירות מפלגת 'פידס' של ויקטור אורבן ברוב עצום. אורבן שינה את חלוקת האזורים בבחירות כך שיש למפלגתו לבדה רוב של שני שליש בפרלמנט, הרוב הנדרש לשינויים בחוקה ולשליטה בכל המנגנונים. אזרחי הונגריה כנראה אוהבים את זה ולכן בוחרים בו שוב ושוב. בנוסף לכך, ניהול מערכת בתי המשפט בהונגריה נעשית בפועל על ידי ועדה שהפרלמנט ממנה. קביעת הרכבים, קידום שופטים ואפילו תגמול שלהם נעשים בידי הוועדה הזו.

בישראל אין שליטה חד-מפלגתית בפרלמנט מאז שלטון מפא"י. להיפך, אנחנו דמוקרטיה מרובת מפלגות ובייחד מפלגות מרכז. בישראל אין שליטה של הפרלמנט במערכת המשפט. הרפורמה הופכת את הממשלה לדומיננטית בוועדה לבחירת שופטים, כמקובל במדינות דמוקרטיות רבות, אולם לאחר הבחירה – העצמאות של השופטים מוחלטת. לכן ההשוואה לתהליכים שקרו בהונגריה חסרת בסיס ומטעה.