fbpx
כל המידע על הרפורמה המשפטית

רפורמה? תיקון? מהפכה? דמוקרטיה? דיקטטורה?

ים של סיסמאות שוטף אותנו. אזרחים רבים מרגישים שסוף סוף נשמע קולם, בעוד אחרים יוצאים מודאגים לרחובות. הנשיא נושא נאום לאומה, בכנסת מקודמים מהלכי חקיקה, בעוד כלי התקשורת המרכזיים מתגייסים למאבק האופוזיציוני. האם הרפורמה נחוצה? מה אמת ומה בדיה? ולמי להאמין? פורום קהלת מבקש קצת להסביר, לעשות סדר, ובעיקר – להציג מידע.

האם בית המשפט יוכל לפסול חוקים של הכנסת?

הצורך בריסון האקטיביזם השיפוטי מחייב התמודדות ישירה עם הבעיה: הגבלת סמכויותיו של בית המשפט מפני כניסה לתחומן של רשויות השלטון האחרות. בית המשפט רוכש לעצמו את נשק יום הדין: עליונות מוחלטת על הכנסת והעם. זה מפחיד הרבה יותר מנבחרי ציבור שמבצעים חקיקה לא ראויה – לפחות אותם אפשר להחליף.

מעמד הייעוץ המשפטי כלפי הממשלה

עילת חוסר הסבירות

עליונות חוקי יסוד

שאלות ותשובות נפוצות

כבר המון שנים שמערכת המשפט מחליטה בתחומים שהיא לא אמורה – מחלוקות פוליטיות וענייני מדיניות שבוויכוח אידיאולוגי בציבור. זו פגיעה קשה בבסיס של הדמוקרטיה: מחליטים בשבילנו בלי שאנחנו יכולים להשפיע.

במשך שלושים שנה בית המשפט העליון החליט שמותר לו לדון בכל דבר, גם בתחומים שהיו בעבר מחוץ לתחומו. הכל חד-צדדית, בלי דיון ציבורי ובלי חקיקה שתסמיך אותו. בניגוד למקובל בעולם הדמוקרטי, בישראל כיום כל שאלה ציבורית ופרטית יכולה להגיע לבית המשפט והוא יכול להתערב מכל סיבה שנראית לו. כשבית המשפט רוצה הוא מפרש את החוק באופן גמיש. כשהוא רוצה הוא מאמץ לעצמו סמכות לפסול את חוקי הכנסת. לאחרונה הוא גם מתחיל לדון בתוקף של חוקי היסוד, שמכוחם הוא עצמו פועל. בית המשפט הפך גם את היועץ המשפטי לממשלה לעליון על הממשלה. זו פגיעה חמורה בהפרדת הרשויות, ופגיעה חמורה ברעיון הדמוקרטי של ריבונות העם.

בהחלט. כשבית המשפט יכול להתערב בכל דבר מכל סיבה, הוא עושה זאת היכן שמתאים לו. בית המשפט ביטל החלטות של הכנסת והממשלה בתחומי מדיניות רבים ומרכזיים בשנים האחרונות.

בית המשפט סיכל כליל את מדיניות הממשלה בהתמודדות עם ההסתננות; את הפשרות שהגיעה אליהן הכנסת בנושא גיוס חרדים; הגביל פעולות להרתעת מחבלים, כמו שלילת אזרחות ממחבלים, שלילת הטבות והריסת בתי מחבלים; התערב בפיקוח על מחירי מוצרי יסוד ואפילו במיסוי; ולאחרונה גם כתב מחדש הסדר שנקבע בחוק בנוגע לפונדקאות. ובכלל, כשכל שאלה הופכת למשפטית – תהליכים נתקעים. הייעוץ המשפטי לממשלה מונע החלטות מראש, לאחר שבית המשפט הפך אותו לבעל זכות ווטו על החלטות השרים והממשלה. נבחרי ציבור מתקשים לממש מדיניות שלטובתה נבחרו, והכללים לא ברורים מראש. אין עוד מדינה בעולם שכבולה כך.

לגמרי לא. בית המשפט העליון ימשיך לעשות את תפקידו החשוב בביקורת על חוקיות מעשי הממשלה והגנה על זכויות הפרט מפני השלטון בדומה למקובל במדינות דמוקרטיות. מלבד זאת, קיימים בלמים ואיזונים נוספים.

גם לאחר שהרפורמה תעבור בית המשפט ימשיך בתפקידו החשוב ויעביר ביקורת שיפוטית על הממשלה ושריה: הוא יוודא שהרשויות לא פועלות בניגוד לחוק, שהן פועלות רק לפי הסמכות שהוענקה להן, שהן פועלות ללא הפליה, בהליך תקין, בלי שיקולים זרים. אלו העילות המקובלות בכל העולם והן ימשיכו לאפשר לבית המשפט להגן עלינו. צריך להדגיש: ה"התגברות" לא שייכת לפסקי דין של בית משפט להגבלת הממשלה והרשויות, רק לפסקי דין שמבטלים חוק של הכנסת.
חוץ מזה ישנם מעצורים ובלמים נוספים על הממשלות בישראל. הן בקושי מחזיקות מעמד שנתיים. הקואילציות נתמכות על כמה מפלגות שחייבות להגיע להסכמות. לא כל מה ששר מבקש הוא יכול להעביר כחוק בכנסת.

לא נכון. לכנסת יש מעצורים רבים מאד בתוך עצמה. אבל הרפורמה לראשונה מסמיכה גם את בית המשפט העליון לבקר חקיקה במקרים חריגים (למרות שעדיין אין לנו חוקה). אנחנו דמוקרטיה פרלמנטרית. כזו שהכוח העליון מסור בה לפרלמנט (הכנסת). למרות שהממשלה שולטת בכנסת, היא גם כפופה לה, כי היא חייבת את אמונה. כך שהממשלה ממש לא יכולה לחוקק כל מה שהיא רוצה. רק לאחרונה ראינו איך הצעות חוק קיצוניות נגדעו תוך רגע. אין לנו חוקה שכל הרשויות כפופות לה. בשנת 1995 הכריז בית המשפט העליון חד צדדית על קיומה של חוקה, שמכוחה הוא יכול לבטל חוקים של הכנסת. אין עוד דוגמה בעולם למדינה שבה הוכרזה חוקה בדיעבד, על ידי בית משפט. למרות זאת, הרפורמה מציעה להסמיך כעת לראשונה את בית המשפט העליון לפסול חוק במקרים המתאימים, אם רוב גדול בבית המשפט העליון יסכים שיש לפסול אותו.
מינוי שופטים לערכאות עליונות על ידי ממשלות דווקא מקובל בהחלט בעולם הדמוקרטי. מנגד, לא הגיוני שתהיה לשופטים זכות וטו על מינוי חבריהם לכס השיפוט. זה כמעט לא קיים בעולם. עצמאות השופטים לא נמדדת בגורם הממנה אלא ביכולת להשפיע עליהם לאחר מינויים. הרכב הוועדה לבחירת שופטים נקבע לפני שבית המשפט העליון הכריז על כוחו לפסול חקיקה ואינו מתאים לערכאה חוקתית עליונה. בוועדה הקיימת היום יש זכות ווטו לשופטים, ויש כוח עודף ללשכת עורכי הדין (שלא ברור את מי בדיוק היא מייצגת) ונבחרי הציבור הם מיעוט בוועדה. הוועדה צריכה להיות כזו שתוכל למנות שופטים שהם גם מקצועיים וגם משקפים תפיסות משפטיות ההולמות את המקובל בציבור, ואת המגוון שבציבור. בקרב רוב מוחלט של המדינות הדמוקרטיות המפותחות (חברות ה-OECD) נבחרי הציבור מחזיקים בסמכות לבחור את השופטים. יש מדינות כמו קנדה שבהן ראש הממשלה מתייעץ עם וועדות מומחים שכוללות שופטים ונציגים של עורכי הדין אולם מדובר על וועדות מייעצות בלבד.

ברור שלא. הממשלה כמובן כפופה לחוק, היועצים ימשיכו במלאכתם החשובה בלסייע לה לפעול רק בגדר החוק. האחריות חייבת להיות על הממשלה, וסמכות מחייבת יש רק לגורם המוסמך – בית המשפט.

כיום יש בישראל שיטה שאין דוגמתה בעולם: חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מחייבות את הממשלה, והוא גם מחליט עבורה באופן בלעדי מה תהיה העמדה שהיא תציג בבית המשפט. שילוב שני הדברים גורם לכך שהיועץ המשפטי יכול לכפות על הממשלה את דעתו כמעט בכל עניין, שהרי בכל סוגיה ניתן למצוא היבט משפטי.

הרפורמה מנרמלת את ישראל. היא קובעת שהממשלה תתייעץ עם היועץ המשפטי ותסתייע במומחיות שיש לאנשיו, אך כבעלת הסמכות היא זו שתקבע לבסוף את ההחלטה ותקבל עליה את האחריות. מובן שהממשלה חייבת לפעול רק לפי חוק, וחשוב מאד שהיועצים המשפטיים יסייעו לה בכך. כך לפני הרפורמה וכך יהיה גם אחריה.

אם ההחלטה איננה חוקית – בית המשפט יוכל כמובן לפסול אותה. אך אין לקבל מצב שמראש הממשלה כפופה לגורם תוך-ממשלתי אחר, שמתפקד למעשה כרשות רביעית. האחריות חייבת להיות על בעל הסמכות, עליו לקבל את ההחלטות ולשאת בתוצאותיהן כל בחינה.

בדיוק כמו היום. ה"סבירות" היא סטנדרט סובייקטיבי שבית המשפט אימץ כדי להתערב בהחלטות שנראות לו לא טובות, בעיקר בשאלות מדיניות ובבחינת מינויים ממשלתיים וקביעה בדבר הדחת גורמים ממשלתיים. גם אחרי הרפורמה נישאר עם בית משפט חזק שמבטל החלטות של הרשויות אם התקבלו ללא סמכות, בניגוד חוק, תוך פגיעה בזכויות או מתוך שיקולים זרים ואפליה. ה"סבירות" היא סטנדרט ערכי-סובייקטיבי שבית המשפט אימץ לעצמו, בעיקר להתערבות במינויים ובמדיניות שנעשו באופן חוקי לחלוטין אך "פגומים" לדעת בית המשפט. בית המשפט לא אמור להתערב בכל דבר. אין לו מומחיות ויכולת לזה. הוא אמור לעסוק במשפט. אין זה מקרה שבתי משפט במדינות אחרות בעולם לא פיתחו עילת 'סבירות' כמו זו שבישראל, לא מתערבים במינויים ובהדחת נבחרי ציבור, ולא מקבלים החלטות מדיניות במקום הרשויות המוסמכות.
ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, הכנסת היא הריבון. ניתן לחשוב על מנגנונים לשיפור המנגנונים הדמוקרטיים שלנו. אבל מסירת המילה האחרונה בהכרעות ציבוריות לרשות שופטת שאינה נבחרת איננה הדרך. אכן, אין שתי דמוקרטיות עם מנגנונים זהים. יש מה לשפר ביחסים בין הכנסת והממשלה בישראל, כמו בשאלת אחוז החסימה, אופן הקמת והפלת ממשלה, אופן בחירת המועמדים של המפלגות. אולם כל עוד אנחנו דמוקרטיה פרלמנטרית הכנסת היא הריבון. העברת סמכות הכרעה במחלוקות ציבוריות לבית המשפט היא החלשה של הדמוקרטיה, לא חיזוקה.
לבית המשפט תפקיד חשוב והוא ימשיך למלא אותו גם לאחר שהרפורמה תעבור. בג"ץ ויתר בתי המשפט ימשיכו להגן על זכויותינו מפני השלטון לפי חוק. הרפורמה מגבילה את המעורבות של המערכת המשפטית בהכרעות ערכיות-ציבוריות שמקומן בשדה הפוליטי. הרפורמה איננה נוגעת ברוב תחומי פעילותם של בג"ץ ויתר בתי המשפט המינהליים, שאין וויכוח על חשיבותה. גם לגבי חקיקה פוגענית תישמר האפשרות לפנות לבג"ץ, אלא שיידרש הרכב מיוחד ורוב מיוחד כדי לפסול חוק של הכנסת. הרפורמה לא מחלישה את בג"ץ, אלא מחזקת את ההבחנה בין קביעת המדיניות שנעשית בידי נבחרי הציבור לבין תפקידו של בית המשפט. צריך גם לזכור ש"הגנה על זכויות" היא עניין מורכב. הגנה על זכות של אחד היא פגיעה בזכות של אחר או באינטרס ציבורי חשוב אחר. האיזונים הללו ברמה העקרונית צריכים להיעשות על ידי המערכת הפוליטית, ומקומו של בית המשפט הוא בשמירה על החוק, בהגנה על הפרט, ובמניעת חקיקה פוגענית במקרים יוצאי דופן.
זו סיסמה שקרית. ישראל היתה דמוקרטיה תוססת גם לפני המהפכה המשפטית של שנות התשעים, וכעת היא תחזור להיות דמוקרטיה עם הפרדת רשויות, הגדרת סמכויות, ומערכת משפט עצמאית וחזקה שפועלת בגדרי סמכותה. ישראל תמשיך להיות דמוקרטיה ליברלית למופת, שמבוססת על שלטון העם, שלטון החוק, הפרדת רשויות, והגנה חזקה על זכויות אזרח וזכויות האדם כפי שיש כיום. גם אם בית המשפט העליון לא יוכל לקבוע האם צריך לגייס חרדים, לא יוכל לקבוע שאי אפשר להקים בית סוהר פרטי, ולא יוכל להתערב במינויים של בעלי תפקידים בכירים – מדינת ישראל תישאר דמוקרטיה משגשגת. להיפך. ישראל תתקרב למקובל בכל הדמוקרטיות המתקדמות: שופטי הערכאה העליונה נבחרים בידי נבחרי הציבור; היועץ המשפטי עוסק בייעוץ בדבר הדין והחוק, ולא משמש רשות רביעית בתוך הממשלה; חוקי היסוד ישמשו נורמה עליונה, ובתי המשפט יפעלו בגדרי הסמכות שהעניק להם הריבון. כך פועלת דמוקרטיה תקינה.

כשיש יותר מ-50% מהציבור שבוחר במפלגה אחת יחידה שמשתלטת על הפרלמנט, והפרלמנט מנהל בפועל את בית המשפט, זו התוצאה. מדינת ישראל לא מתקרבת לשם.

 

הונגריה יצאה מהשלטון הקומוניסטי בשנות התשעים, ובשנת 2010 זכתה בבחירות מפלגת 'פידס' של ויקטור אורבן ברוב עצום. אורבן שינה את חלוקת האזורים בבחירות כך שיש למפלגתו לבדה רוב של שני שליש בפרלמנט, הרוב הנדרש לשינויים בחוקה ולשליטה בכל המנגנונים. אזרחי הונגריה כנראה אוהבים את זה ולכן בוחרים בו שוב ושוב. בנוסף לכך, ניהול מערכת בתי המשפט בהונגריה נעשית בפועל על ידי ועדה שהפרלמנט ממנה. קביעת הרכבים, קידום שופטים ואפילו תגמול שלהם נעשים בידי הוועדה הזו.

בישראל אין שליטה חד-מפלגתית בפרלמנט מאז שלטון מפא"י. להיפך, אנחנו דמוקרטיה מרובת מפלגות ובייחד מפלגות מרכז. בישראל אין שליטה של הפרלמנט במערכת המשפט. הרפורמה הופכת את הממשלה לדומיננטית בוועדה לבחירת שופטים, כמקובל במדינות דמוקרטיות רבות, אולם לאחר הבחירה – העצמאות של השופטים מוחלטת. לכן ההשוואה לתהליכים שקרו בהונגריה חסרת בסיס ומטעה.

הרפורמה לא נוגעת במערכת האכיפה הפלילית ולכן הטיעון לא רלוונטי. ממילא לצערנו מועצת זכויות האדם של האו"ם ובית הדין הפלילי הבינ"ל פועלים נגדנו מטעמים פוליטיים. לפי הכללים שמחייבים אותו, בית הדין הפלילי בהאג לא אמור לחקור מדינות שיש בהן מערכת פלילית של חקירה והעמדה לדין עצמאיות ותקינות, החוקרות גם את פעולת כוחות הביטחון. לצערנו הרב לא עזר לנו שיש לנו מערכת כזו, ובית הדין הפלילי החליט מטעמים פוליטיים לחקור את ישראל, מארועי 'צוק איתן' משנת 2014 ואילך. כך או כך, הרפורמה עוסקת בסמכויות בג"ץ ביחס לחקיקה וביחס לחוקי היסוד, במעמד היועמ"ש ביחס לממשלה ובעילת ה'סבירות'. כל אלו אינם נוגעים לתחום המשפט הפלילי. גם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שתהיה דומה יותר למה שמקובל בדמוקרטיות אחרות, לא עלול להשפיע. בכל מקרה, בית הדין הפלילי בהאג וגופי האו"ם פועלים בעיקר ממניעים פוליטיים שאין סיבה לתת להם לגיטימציה. תירוצים לפעול נגד ישראל יש לאותם גופים בשפע, עם הרפורמה או בלעדיה.
ניירות מדיניות
צרו איתנו קשר

דרכי תקשורת עם הפורום

כתובת: עם ועולמו 8, קומה 5 
ירושלים, ישראל
מיקוד: 9546306 
טלפון: 02-631-2720
פקס: 077-318-2028
דוא"ל: [email protected]

חשבונות: 0545818197

דוברות: 0545924572

צרו איתנו קשר

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
×