מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה וניצבת בפני אתגרים רבים. גם בהנחה שהמלחמה תסתיים בניצחון מלא שיחזיר את הביטחון לדרום הארץ ולצפונה, המציאות המקרו־כלכלית והתקציבית הצפויה משנת 2025 ואילך עשויה להיות שונה מזו שהיתה צפויה ערב המלחמה. יש ארבע סיבות מרכזיות לכך:
הגידול בתשלומי הריבית בעקבות העלייה ביחס חוב־תוצר כתוצאה מהגירעונות הגדולים בשנים 2023 ו־2024.
הגידול הצפוי בהוצאות הביטחון בשנים הבאות, לעומת התוואי הקודם.
הגידול בתשלומי הריבית בעקבות העלייה בפרמיית הסיכון שידרשו המשקיעים.
הפגיעה הצפויה בשיעורי הצמיחה לעומת התוואי הקודם.
בהינתן מצב זה, חשוב מאוד לנקוט מדיניות כלכלית שתבטיח שכרית הביטחון המגינה על המשק הישראלי מפני זעזועים שונים תחזור בתוך שנים ספורות להיות כפי שהיתה ערב המלחמה. עמידה במשימה זו תאפשר גם ירידה בפרמיית הסיכון, ביחס חוב־תוצר, ובנטל תשלומי הריבית, תשדר יציבות מקרו־כלכלית ואמינות של המדיניות ותשפר באופן משמעותי את רמת הביטחון הלאומי הרחב, את פוטנציאל הצמיחה של המשק ואת רווחת כלל הציבור.
מדיניות מסוג זה צריכה להישען על שלושה מרכיבים עיקריים:
סגירה הדרגתית של הפער בין תוואי הגירעון הצפוי ליעד הגירעון הקודם (1.5% תוצר). כדי להבטיח זאת, על הממשלה לבצע במהלך השנים הקרובות צעדים תקציביים משמעותיים, דרך הקטנת הוצאות הממשלה והרחבת בסיס המס באמצעות ביטולי הטבות מס (אך לא דרך הגדלת שיעורי המס).
התחלה של תהליך ההתאמות התקציביות כבר השנה, עם צעדים מיידיים בסדר גודל של 10 מיליארד שקלים. הדבר חיוני כדי למנוע קיצוצים חדים בהמשך, לשדר רצינות ואמינות, ולהקטין סיכונים.
ביצוע רפורמות מבניות ושינויים בסדרי העדיפויות שיובילו לשיפור פוטנציאל הצמיחה של המשק, גם אם הם לא פופולריים או נתקלים בהתנגדות של מגזרים שונים בכלכלה ובחברה הישראלית. בתקופה שלפני המלחמה הממשלה הרשתה לעצמה לנקוט צעדי מדיניות ש"הקריבו" צמיחה עתידית כדי להיענות לדרישות פוליטיות־מפלגתיות־מגזריות.
פורסם לראשונה בישראל היום
