השנה פועלת לראשונה בישראל אוניברסיטה פרטית חדשה, אוניברסיטת רייכמן. המהלך להכרה באוניברסיטה עורר התנגדות וביקורת, בעיקר בידי פרופסורים מהאוניברסיטאות הציבוריות הוותיקות.
אין זה מפתיע, שהרי מקום המדינה ניהלו ראשי האוניברסיטאות הוותיקות מאבק נגד כל כוונה להקים אוניברסיטה חדשה. אולם בסופו של דבר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) אישרה בקיץ האחרון למרכז הבינתחומי לשנות את שמו לאוניברסיטת רייכמן.
זו בשורה גדולה לעולם ההשכלה הגבוהה בישראל. פתיחת אוניברסיטה פרטית מעולה המשלבת ידע תיאורטי מעמיק עם הכשרה מעשית תקדם את המצוינות האקדמית והתחרות בהשכלה הגבוהה בישראל. בנוסף, היא תחסוך מתקציב ההשכלה גבוהה מאות מיליוני ₪ בשנה, ותעודד יזמות וקידום תחומים התורמים לפיתוח המשק והמדינה. יש לקוות שבעתיד תפתחנה עוד אוניברסיטאות פרטיות. אולם כדי שהדבר יתרחש חשוב ללמוד מדרך הייסורים שעבר הבינתחומי עד לאישור שניתן לו לשינוי השם לאוניברסיטה.
ההכרה של המל"ג באוניברסיטת רייכמן התקבלה באיחור רב ולאחר הליך מוזר. לפני כשנה וחצי הגיש הבינתחומי עתירה בבית המשפט נגד רשות התאגידים והמל"ג שסירבו אז לאפשר למוסד לשנות את שמו ל"אוניברסיטת רייכמן".
בעתירה נטען כי סירובה של המל"ג לשינוי השם נעשה ללא הסמכה בחוק המועצה להשכלה גבוהה. הסירוב תמוה במיוחד נוכח העובדה שאין לשינוי השם לאוניברסיטת רייכמן השלכה על תקציב המדינה, ואף אושר לו לפני שנים אחדות להעניק תואר דוקטור, תואר שבישראל ובמדינות רבות בעולם מוענק רק על ידי אוניברסיטאות.
בעקבות העתירה התנהל דיון בוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המל"ג. בהצבעה בוות"ת, שכמעט כל חבריה (למעט נציג הציבור סלבין) פרופסורים באוניברסיטאות הציבוריות, הצביעו כל החברים, למעט יו"ר ות"ת דאז פרופ' יפה זילברשץ, נגד הכרה בבינתחומי כאוניברסיטה. אך באופן חריג, זילברשץ שהיתה בדעת מיעוט החליטה, למורת רוחם של שאר חברי ות"ת, כי ות"ת אינו הגוף הראוי לדון בבקשת האישור. רק משהועברה ההכרעה למל"ג היא קיבלה לבסוף באוגוסט 2021 החלטה להעניק למרכז הבינתחומי הכרה כאוניברסיטה פרטית. החלטה מאוחרת זו אינה יכולה לתקן את הפגמים הרבים בהליך ההכרה לשלביו השונים.
עצם הדיון בות"ת מעלה שאלות קשות באשר ליכולתו של גוף זה לדון בלי משוא פנים בהקמת אוניברסיטאות חדשות בישראל. לא ברור מה המקור הנורמטיבי לסמכות ות"ת שאינו מתקצב כלל את הבינתחומי, ושרוב חבריו, כמו במל"ג, מצויים לכאורה בניגוד עניינים כאנשי אוניברסיטאות מתחרות, לדון בהכרה באוניברסיטה פרטית חדשה. מדוע לא לאפשר למוסד שאינו מתוקצב, ובלבד שהוא עומד בסטנדרטים אקדמיים וכלכליים נאותים, להתחרות במוסדות אקדמיים אחרים?
הכלכלן הנודע ג'ורג' שטיגלר כתב, ש"באופן כללי הרגולציה מוזמנת על ידי ענפי המשק, ומעוצבת ומופעלת בעיקר לטובתם". בסוגיית מתן האישור לאוניברסיטת רייכמן קל מאוד להצביע על הנהנים העיקריים מהאסדרה – שבע האוניברסיטאות הוותיקות, שנציגיהן מהווים רוב חברי המל"ג והות"ת, וראשיהן מאוחדים בגוף רב ההשפעה והחסר סמכות חוקית של ור"ה. האינטרס שלהם הוא להגן על המונופול שלהם בשוק ההשכלה הגבוהה מפני כניסת כוחות תחרותיים חדשים המבקשים להצטרף למועדון האוניברסיטאות בישראל. ואולם, רנטות כלכליות, המגנות על קבוצות אינטרס (כגון ור"ה) מפני כוחות תחרותיים, מאפשרות להן להיות פחות יעילות, ואת המחיר משלמים האזרחים.
ההחלטה אם להפוך מכללה לא מתוקצבת לאוניברסיטה אינה צריכה להיות בידי ות"ת וספק רב אם החוק מסמיך את מל"ג לדון בעניין. יש לעודד תחרות שמועילה להשכלה הגבוהה. יש לקוות שחברי המל"ג ישכילו לפעול לחיזוק מוסדות להשכלה גבוהה שאינם מתוקצבים וקידום המצוינות האקדמית בהם, לשבירת המונופול של האוניברסיטאות הוותיקות ולהגברת התחרות הבריאה בשוק ההשכלה הגבוהה בישראל.
