נפתח בפרובוקציה – העובדות. כנסת ישראל לא מושבתת ודיוניה ימשיכו כרגיל מחר (יום ב'). בתחומים החיוניים גם מערכת המשפט עובדת כרגיל. אבל תחושת קץ הימים שורה על השיח הציבורי בישראל. "לא ניתן לחסל את הדמוקרטיה",קראו בהפגנה מקוונת. "ניסיון הפיכה", הזהיר פרופ' יובל נוח-הררי. על השיח השתלטו טענות כאילו בחסות מצב החירום נותרנו כנתינים חסרי הגנה. כדי להבין כיצד נוצר הפער בין העובדות לבין "הסיפור", יש להפריד את מרכיבי הסלט.
ראשית, אי אפשר להשבית את הכנסת. "חוק יסוד: הכנסת" מעניק חסינות לפעילותה מפני תקנות שעת חירום. אך למעשה הדיון הזה תאורטי שכן תקנות הקורונה מחריגות את הכנסת ולא קובעות אף מגבלה על פעילותה. יו"ר הכנסת החליט, במסגרת ניהולה כמקום עבודה לכל דבר, לשמור על בריאות העובדים והח"כים וקבע נהלים פנימיים של הצבעה בקבוצות בזה אחר זה כדי לעמוד בהנחיות משרד הבריאות. כמובן שכולם רשאים להצביע והעבודה לא נפסקת. בכל המערב נהגו כך וישראל אינה ייחודית. לצד השמירה על הבריאות חשובה גם הדוגמה האישית והימנעות מהתקהלות ח"כים מול המצלמות. גם מערכת המשפט ממשיכה לעבוד כרגיל בנושאים חיוניים, לרבות בעתירות לבג"ץ דוגמת העתירה נגד הממשלה בנוגע לאיכון הטלפונים על ידי השב"כ. דיונים שאין דחיפות בקיומם בעת הזו נדחו בהחלטת הנשיאה אסתר חיות על מנת לעמוד בהנחיות משרד הבריאות. חשבו רגע על האלטרנטיבה: התפרצות בלתי מרוסנת של נגיף הקורונה במערכת המשפט ובכנסת בשעת משבר לאומי. שתי החלטותיו האחרונות של יו"ר הכנסת שורבבו אף הן לתוך שיח קץ הימים. יולי אדלשטיין, בהתאם לסמכותו לקבוע את סדר יומה של הכנסת, דחה את ההצבעה על הקמת הוועדות מיום רביעי ליום שני. כן, זה הכול. פעולה זו כונתה בחוסר אחריות בידי רבים "סגירת הכנסת".בעלי סמכות בפרלמנטים במערב דוחים הצבעות כדי לנסות ולכפות פשרות או להרוויח זמן במסגרת כיפופי ידיים פוליטיים. דחיות ועיכובים אלו מכונים "פיליבסטר", ויש לכך היסטוריה ענפה ולרוב לא מוצלחת. סוף כל סוף אם לא נסגרת עסקה בשעות בין הערביים, ההצבעה תגיע והרוב יכריע את הכף. כך גם ככל הנראה יקרה כאן השבוע. כלומר הכנסת לא "נסגרה". אולי להפך: היא תוססת וצפוי בה שבוע דרמטי.
נושא אחרון הוא סירובו של יו"ר הכנסת להביא בשלב זה להצבעה את החלפתו. אדלשטיין מסתמך על תקנון הכנסת שקובע שהמועד האחרון להצבעה שכזו יהיה יום השבעת הממשלה. כלומר, כרגע אי אפשר לכפות עליו לשבץ את ההצבעה בסדר יומה של הכנסת. שוב, מדובר בתרגיל פרלמנטרי. זוהי דחיית הצבעה לרגע האחרון שאותו מאפשר החוק, מתוך תקווה שמשהו בלתי צפוי ישנה את מפת האינטרסים עד אז. אם הרוב באמת רוצה בכך, לא ניתן למנוע ממנו לשנות את תקנון הכנסת. מדובר בהיאבקות פוליטית שבה כל צד עושה כמיטב יכולתו במסגרת הכללים כדי למקסם את כוחו הפוליטי. ביסמרק אמר ש"מי שאוהב נקניקיות ומכבד את החוק, עדיף לו שלא יצפה בתהליך הכנתן". אני אציע הסתכלות שונה: גם בשעת משבר לאומי קשה, ובצל מאבק פוליטי מהמרים שידעה ישראל, המאבק על השלטון מתבצע באמצעות משחקים פרלמנטריים לגיטימיים הכפופים לחוק ולתקנון הכנסת. זה לא מובן מאליו. מדובר באות כבוד ליציבותה של החברה הישראלית.
פורסם לראשונה ב-Ynet.
