כדאי להיפרד מהפיקציות, להוציא את הפוליטיקאים מענף התקשורת, לוותר על המשימה הבלתי אפשרית של "איזון" העונה על דרישות כולם
טענת גופים בעלי עניין, ביניהם עובדי התאגיד ומנהליו, כי משמעות הצעת החוק להפרטת התאגיד היא הידוק שליטת הממשלה על ענף התקשורת, הפוכה מהאמת.
החוק לא מקדם שליטה ממשלתית בתקשורת אלא מבשר סוף סוף על יציאת הפוליטיקאים מתחום התקשורת, תחום שמאז ומעולם גרר החלטות הגובלות בשחיתות פוליטית.
נבחן שלוש דוגמאות: פעם הייתה תחנת טלוויזיה – ערוץ 10. חוק הרשות השנייה הטיל על הערוץ חובות ציבוריות, שבהן הערוץ אף פעם לא הצליח לעמוד. במשך שנים הערוץ סחט מהפוליטיקאים הטבות והקלות שונות, ואלו האחרונים לא בחלו לדרוש עבורן תמורות, עד שהיא נבלעה על ידי מתחרה.
פעם הייתה רשות שידור. היא סבלה מחוסר יעילות ועניין עם יותר מאלף עובדים וחשיפה נמוכה. אולם במשך עשרות שנים אי אפשר היה לגעת בפרה קדושה זאת, עד שהמצב הפך כל כך מגוחך שהפוליטיקאים והממסד התקשורתי הסכימו לעשות לה המתת חסד ולהקים את תאגיד השידור במקומה.
פעם הייתה תחנת טלוויזיה בשם ערוץ 20. היה אסור לה, לפי חוק, לשדר חדשות. החוק הטיל עליה חובות ציבוריות שונות שמנעו ממנה לגדול, והיא עמדה על סף פשיטת רגל. באו הפוליטיקאים והושיעו אותה, התירו לה לשדר חדשות והורידו מכתפיה את עול החובות הציבוריות, ועכשיו היא ערוץ 14, תחנת טלוויזיה פרטית מצליחה. הלוואי על כל המשדרים העסקיים התנאים של ערוץ 14.
שידור ציבורי מבוסס על כמה פיקציות. אחת היא שאפשר, באמצעות חוקים, להטיל רגולציה (או לארגן בעלות ציבורית) על גוף תקשורת וגם לבודד אותה ממשחקים מכוערים של סחיטה הדדית בין הפוליטיקאים למשדרים. אין כזה דבר. כשפוליטיקאים שולטים בתנאים שלפיהם המשדרים פועלים, הדבר יוצר מיניה וביה תלות הדדית ביניהם. הדרך למנוע תלות הדדית זאת, היוצרת פיתוי מתמיד לשחיתות שלטונית, הוא פשוט להוציא את המדינה מענף התקשורת.
הפיקציה השנייה היא שאפשר באמצעות שידור ציבורי ליצור תחנת חדשות ואקטואליה איכותית וגם מאוזנת. שידור איכותי – אפשרי בהחלט. מאז שהתאגיד החליף את רשות השידור, כאן 11 כבש נתח מכובד בשוק האודיו-ויזואלי והוא יכול לתפקד בשוק הפרטי כחי הנושא את עצמו. רשת ב' היא תחנת הרדיו הדומיננטית במדינה, כפי שהייתה בימי רשות השידור. גם היא יכולה לפרנס את עצמה בשוק הפרסומות.
שידור ציבורי מאוזן, לעומת זאת, הוא ככל הנראה בלתי אפשרי. ככל שינסה גוף תקשורת להגיע ל-"איזון" יהיה מישהו בציבור שיצעק שהמשדר נכשל במשימתו כי העמדה של אותו מישהו אינו מוצא ביטוי ראוי. הטיעון יהיה נכון. לכל גוף תקשורת זהות פוליטית ותרבותית; אפשר למתן אותה, אך לא לעקור אותה.
כדאי להיפרד מהפיקציות, להוציא את הפוליטיקאים מענף התקשורת, לוותר על המשימה הבלתי אפשרית של "איזון" העונה על דרישות כולם, ולתת ל-"כאן" ולרשת ב' לצאת לחופשי.
פורסם לראשונה בערוץ 7
