תקציר
אם שתי מערכות חינוך מעסיקות מורים בהיקף שעות שנתי דומה, ואם מספר שעות הלימוד של התלמידים בכיתה דומה, אזי ככל שישנם פחות תלמידים על כל משרת הוראה — גודל הכיתה אמור להצטמצם. הוא הדין להפך — ככל שהכיתות קטנות יותר, ניתן לצפות שמספר התלמידים לכל משרת הוראה יהיה קטן יותר.
בחינה השוואתית של נתוני ה־OECD חושפת אנומליה בנתוניה של מערכת החינוך בישראל. בחינוך היסודי, מספר התלמידים לכל משרת הוראה מלאה נמוך מממוצע ה־OECD ,אך הכיתות גדולות מהממוצע ב-30%.
תופעה דומה קיימת גם בחטיבות הביניים:
מספר התלמידים למשרה מלאה של מורה נמוך במידה משמעותית מהממוצע ב־OECD ,אך הכיתות גדולות מהממוצע ב־26%.
ניתן היה להסביר אנומליה זו לּו תלמידי ישראל היו לומדים שעות רבות יותר מאשר במדינות אחרות, או אם משרת הוראה מלאה בישראל הייתה כוללת פחות שעות עבודה, אך לא כך הם פני הדברים. תלמידי בתי הספר היסודיים בישראל אכן לומדים מעט יותר שעות מהממוצע, אך גם המורים מלמדים מעט יותר מהממוצע.
בשלב חטיבת הביניים, נמצאת ישראל קרוב לממוצע — בשני המדדים. במהלך עבודתנו בנינו מודל השוואתי שמתייחס לכלל הנתונים הרלבנטיים לבדיקת מיצוי כוח ההוראה; ואליהם הוספנו גם את ההוצאה הציבורית לחינוך פר תלמיד בכל אחת מהמדינות.
בעבודתנו מצאנו כי ניתן היה להקטין את הכיתות בישראל (בהיבט של מיצוי כוח ההוראה בלבד) או לצמצם באופן ניכר את מצבת כוח ההוראה. זהו המצב בבתי הספר היסודיים, ובאופן בולט אף יותר בחטיבות הביניים. זוהי אינדיקציה לכך שבהשוואה בינלאומית מערכת החינוך הישראלית אינה עושה שימוש יעיל בכוח העבודה
שלה, דהיינו במשרות ההוראה שלה שהן המשאב העיקרי של מערכת החינוך.
העלינו כמה השערות אשר עשויות להסביר מצב עניינים זה (אף שאין לנו היכולת לאמוד במדויק את מידת השפעתן, מפאת מחסור בנתונים השוואתיים):
1 .שנת השבתון כפריבילגיה ייחודית למורי ישראל שמוציאה חלק ניכר מכוח ההוראה מבתי הספר.
2 .שיעור גדול יותר של מורות בחופשות לידה בשל שיעור ילודה גבוה בישראל.
3 .ריבוי שעות הוראה שאינן מיועדות לכיתות האֵם.
4 .ייחודיות מבנה שבוע הלימודים בישראל שעומד על שישה ימים במקום חמישה ימים כפי שנהוג ביתר מדינות ה־OECD.
5 .קשיחּות מודל ההעסקה של המורים המקשה על ניודם ועל התאמת משרותיהם לצורכי בתי הספר.
