למדינת ישראל יש שורה של טענות משפטיות מבוססות בנוגע לתביעותיה על יהודה ושומרון, אבל אנשי בית הדין אינם מנסים לקיים דיון, אלא להכניע את ישראל במאבקה מול הטרור הרצחני
ההתנגדות הישראלית הגורפת לחוות הדעת שפרסם בית הדין "לצדק" (ICJ) משתקפת מהודעות ראשי הקואליציה והאופוזיציה, ומלמדת על הקונצנזוס הנדיר בדבר חוסר הצדק והענייניות שנושבים במסדרונות האג. פעם אחר פעם בית הדין בוחר בצד של הטרוריסטים, ומנסה למנוע מישראל לקדם את האינטרסים הלגיטימיים שלה ולהגן על תושביה.
כאשר הנשיא הלבנוני של בית הדין מקריא את ההחלטה המוטה נגד ישראל, בזמן שרקטות נורות מארצו, כמעט ולא נותרו ישראלים שסבורים שנעשה כאן משפט ושלא מדובר בהמשך המאבק האלים נגד ישראל בתחפושת. כאשר ההחלטה טוענת שמדובר ב'כיבוש לא חוקי' למרות שהשטח יועד למדינת ישראל על פי כתב המנדט ומעולם לא הוחזק על ידי גורם מוכר במשפט הבינלאומי שיכול לטעון שהשטח "נכבש" ממנו, כאשר טוענים לכיבוש לא חוקי גם ביחס לאזורים שסופחו בירושלים כדין, ביחס להר הבית והכותל, וכאשר ממשיכים לטעון שאנחנו כובשים ברצועת עזה לאחר ההתנתקות – לא נותר בדל דיון משפטי.
המשפט הבינלאומי עוצב מתוך חזון בדבר תפקידו בהגנה על זכויות, בעיצוב דיני הלחימה שימנעו אכזריות מיותרת ופגיעה בשבויים, ובהסדרת דרכים לפתרון סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום. אולם הסטנדרט הכפול שמופעל כנגד מדינת ישראל באופן שיטתי וההכרעות המוטות של בית הדין מלמדות שהמציאות שונה מהחזון, ושהמוסדות שפועלים בשם המשפט הבינלאומי נושאים את שמו לשווא.
הבעיה אינה בהכרח בדין, אלא בדיין המוטה. למדינת ישראל יש שורה של טענות משפטיות מבוססות בנוגע לתביעותיה על יהודה ושומרון, כפי שנקבע בדו"ח אדמונד לוי; לא מדובר רק בזיקה ההיסטורית העמוקה שלנו לנחלת אבותינו – אבל הדיון אינו משפטי ובלתי ענייני. אנשי בית הדין אינם מנסים לקיים דיון, אלא להכניע את ישראל במאבקה מול הטרור הרצחני שנוקטים הפלסטינים עוד מלפני מלחמת ששת הימים ושחרור יהודה ושומרון. הבעיה שלהם היא עם גבולות 48 והם רואים בנו כובשים ומתנחלים גם במטולה, יפו, עכו, לוד ובארי. הרש"פ שיזמה את הפנייה לבית הדין, מקדמת ביד אחת את ההליכים בהאג, בעודה מקדמת בידה השנייה הסתה בספרי הלימוד ומממנת טרור ורוצחים. בתאטרון האבסורד של "בית הדין" הבינלאומי, נשיא בית הדין הוא אדם שנודע בהתבטאויותיו האנטי ישראליות, ובית הדין הופך מכלי שנועד לסייע בפתרון סכסוכים בדרכי שלום לקרדום שמתמרץ טרור.
כאשר החות'ים סוגרים נתיבי שיט בינלאומיים – תחום שהסדרתו הייתה המסד למשב"ל – קולו של בית הדין נדם. כאשר החמאס פושט על העוטף, רוצח אזרחים, אונס, בוזז ונסוג עם מאות חטופים לתחומי עזה כדי לנהל לחימה מלב האוכלוסייה האזרחית ומבתי חולים ובתי ספר, במקום שהארגונים הבינלאומיים ידרשו יחס אנושי לחטופים וידאגו ללחץ מתמשך על הגורמים הפלסטינים – ישראל מואשמת בהשמדת עם ופשעי מלחמה, לא פחות! בזמן שאש שניתכת עלינו מלבנון מביאה לפינוי עשרות אלפי אזרחים מבתיהם, מופעל עלינו לחץ בינלאומי באמצעות הנשיא הלבנוני המוטה של בית הדין. לא בחיפוש צדק מדובר, אלא בהמשך המאבק הבינלאומי, בניסיון לפגוע בלגיטימציה של ישראל ובניסיון להגביר את הלחץ עלינו כדי שניכנע לאויבינו.
הגינויים של נתניהו, לפיד, ליברמן, גנץ, סער וסמוטריץ', מלמדים שכל עוד בתי הדין הבינלאומיים ימשיכו לפעול באופן מוטה, לא תיוותר למדינת ישראל ברירה אלא להתעלם מהמסקנות שהם מקדמים ולהימנע משיתוף פעולה. אין שום סיכוי שבגופים הפוליטיים והמוטים בהאג יתנהל משפט צדק נייטרלי.
לפני עשרים שנה, לאחר ההחלטה של בית הדין בדבר אי חוקיות גדר ההפרדה, מדינת ישראל התעלמה מחוות הדעת, וגדר הביטחון משמשת מאז ועד היום רכיב חשוב בהגנה על אזרחי ישראל. גם כעת מדינת ישראל צריכה להתעלם ולפעול לחיזוק הלגיטימציה הבינלאומית להתאמת המשב"ל למאבק בטרור ובציר הרשע. אנחנו לא בודדים במערכה, חוסר הצדק כה בוטה ורבים ברחבי העולם יודעים זאת. עלינו לרתום אותם לניתוק שיתופי הפעולה עם המוסדות המוטים.
הגינויים המשותפים לראשי הקואליציה והאופוזיציה מלמדים על ההזדמנות שמעניקה חוות דעת כה חד צדדית. יש כאן הזדמנות לאחד קואליציה בינלאומית שתעניק למדינת ישראל לגיטימציה לפעול נגד אויבינו – וחשוב מכך, לפעול להשבת המשב"ל לתפקידו המקורי.
פורסם לראשונה במקור ראשון
