בכל שנה מפרסמים את אותם הנתונים על משבר כוח האדם בהוראה – אבל שום דבר לא משתנה. האם הבעיה טמונה ביוקרת המקצוע, או שמא בשיטה ריכוזית שמונעת פתרונות אמיתיים?
יש תופעות עונתיות כמו הגשם הראשון, נדידת הציפורים, פריחת השקדיות והכתבה השנתית על המחסור במורים במערכת החינוך.
איך יכול להיות שכל שנה מתפרסמים אותם נתונים על מחסור במורים באזורים מסוימים ובמקצועות מסוימים, מדקלמים סיסמאות על פערים בהכשרות של המורים ביחס לצרכים, ושום דבר לא משתנה?
יכול להיות שהבעיה מתחילה מכך שלא יודעים בכלל להגדיר מה הבעיה?
בכתבה מהימים האחרונים נטען שמקור הבעיה הוא ב"יוקרת המקצוע". כביכול, מקצוע ההוראה לא מוערך מספיק בחברה הישראלית. אולם השאלה נותרת: מה גורם לפיחות במעמד המקצוע?
ראשית חשוב לציין שהבעיה היא לא בעיה חינוכית, ולכן אנשי חינוך והכשרות לא מסוגלים להבין אותה וממילא אין להם פתרונות.
מדובר על ניהול משאב במחסור – וזוהי ההגדרה המקובלת למדע הכלכלה. גם כוח אדם הוא משאב – משאבי אנוש. כל כלכלן מתחיל יודע שמשאב שמנוהל באופן ריכוזי על ידי הממשלה – יהיה זה חלב ומוצריו או ביצים שלפעמים אוזלות מהמדפים, עבור בחשמל או ספקי תקשורת (זכרו את המחירים כשבזק היה מונופול), המשך במיטות בבתי חולים, וכלה במורים ובכוח אדם בכלל – מגיע למצב של מחסור. כאשר הממשלה מקצה אותם, מפקחת על מחירים ומשכורות וקובעת מכסות בכל אתר, שירות או מוצר, ייווצר מחסור. זו תוצאה ישירה.
ברוסיה הקומוניסטית אנשים מתו מרעב לא בגלל שלא היו מספיק מאפיות, אלא בגלל שמדינות לא יודעות להקצות באופן יעיל לחם לכל האזרחים. חלק יזרקו הררי לחם לפח וחלק ימותו ברעב באותו הזמן. בהשלכה על הסוגיה הנוכחית – במקום מסוים יהיה עודף אדיר של עובדי הוראה, למשל בחברה הערבית, ובמקביל בערים במרכז יחברו כיתות. במקצועות מסוימים, למשל יהדות, יהיה עודף הכשרה ובמקצועות כמו מדעים, מתמטיקה ואנגלית יהיה מחסור אדיר.
הפתרון הכי גרוע הוא לזרוק עוד כסף על הכשרות, או על משכורות לרוחב המערכת. אם הבעיה היא ניהול ריכוזי, אז הפתרון הוא ביזור. המנגנון היחיד שיודע להקצות משאב בצורה יעילה יחסית הוא מנגנון השוק מפני שהוא כולל אינספור סנסורים בשטח שמזרימים מידע לגבי עודף ומחסור. המדינה לעולם לא תדע מה ההעדפות הקולינריות של אזרחיה אבל אלפי עסקי מזון לומדים את דפוסי הקניות של הסביבה הקרובה להם ומסוגלים להגיב לביקושים המשתנים.
המקבילה היא מנהלי בתי הספר – הם יודעים אילו מורים חסרים להם ובאילו אמצעים אפשר לגייס אותם – האם לתעדף מתן שכר גבוה על חשבון משאבים אחרים או שעדיף לגייס מורים שעוסקים במקצועות אחרים במקביל לטובת משרות חלקיות, ואולי לקדם בברכה סטודנטים מצטיינים שרוצים לעבוד במקביל ללימודיהם. יש פתרונות רבים שכיום המנהלים מנועים מליישם בגלל הריכוזיות של משרד החינוך. לא נדרשת הפרטה כלל וכלל, ברוב מכריע של מדינות העולם המורים מועסקים על ידי בתי הספר או הרשויות המקומיות, חלקן עדיין סובל ממחסור בגלל שגם אצלן יש הסכמים קיבוציים ושליטה מגבוה, אבל יש גם דוגמאות למערכות חינוך בהן בתי הספר הציבוריים מקבלים הרבה חופש לגייס מורים, לקבוע את תנאיהם , ובמידת הצורך גם לפטרם. שירות ציבורי לא חייב להיות גם ריכוזי.
החוזים האישיים נועדו לתת פתרון חלקי לבעיה הזו, אך שר החינוך קיש טרפד את הפתרון הזה מפני שלא רצה להסתכסך עם יפה בן דוד – הנהנית הכי גדולה מהריכוזיות במערכת. כמו שרי חינוך קודמים לפניו, גם קיש בחר בחרפה ויקבל בהמשך (עוד) מלחמה. כך שכאשר שר החינוך אומר "אנחנו ניתן לכך מענה מערכתי מקיף" ומקים עוד וועדה, תהיו בטוחים שגם בחורף הבא תקבלו טורים דומים, תירוצים מוכרים ופתרונות ממוחזרים.
פורסם לראשונה בערוץ 7
