מהו חוק הלאום?
החוק מבקש לקבוע בחוק יסוד (פרקי החוקה הישראלית שטרם הושלמו) את זהותה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית כפי שנקבע במגילת העצמאות. החוק מבקש לעגן את העקרונות הללו בשורה של הסדרים, לשם כך החוק מעגן במעמד של חוק יסוד הסדרים שונים הקיימים כבר כיום בחקיקה ובפרקטיקה הישראלית ומעניק להם מעמד של חוק יסוד: החוק קובע את סמלי המדינה, את הדגל ואת ההמנון, את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל ואת היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. את הקשר בין המדינה ליהודי התפוצות את חוק השבות ועוד. הסעיף היחיד שמשנה את ההסדר הקיים הוא הסעיף על ההתיישבות היהודית. הסעיף מבקש לתקן את המצב הקיים לפיו ערבים יכולים להקים ישובים קהילתיים נפרדים בעוד ליהודים הדבר אסור. החוק מבקש להשיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה מראשית ימי הציונות ועד לבגץ קעדאן שקבע כי גם כאשר מדובר בישובים קטנים אין להקים התיישבות יהודית.
טוענים שהחוק מבקש לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולשנות את המבנה החוקתי במדינה, האמנם?
מי שאומר דבר כזה מעיד על חוסר הבנה במבנה של מסמכים חוקתיים מודרניים.
חוקות מודרניות כוללות בדרך כלל שלושה חלקים עיקריים:
חלק א'- עיסוק בזהות הלאומית של המדינה– חוק הלאום מבקש להשלים חוסר. אין בישראל חוק יסוד שעוסק בכך. בניגוד לחוקות של מרבית מדינות אירופה בישראל אין חוק יסוד שעוסק במרכיב זה.
חלק ב'- סעיפים שעניינם ברשויות השלטון- חוקי היסוד המוסדיים– בישראל קיימים חוקי יסוד מוסדיים מגוונים. חו"י הכנסת; חו"י הממשלה; חו"י השפיטה וחוק יסוד משק המדינה הם דוגמאות של חוקי יסוד ישראליים שעונים על צורך זה.
חלק ג'- סעיפים חוקתיים המגינים על זכויות אדם– חוקות כוללות סעיפים המגנים על זכויות אדם. בישראל ממלא חוק יסוד כבוד האדם וחירותו תפקיד זה.
חוק הלאום נועד לתכלית שונה מאשר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק משלים את החוסר ברכיב מרכזי בחוקות- רכיב הזהות הלאומית.
החוקים יפעלו זה לצד זה ויקבעו נורמה חוקתית שתעניק משקל משמעותי יותר לזהותה הלאומית של ישראל בניגוד למצב שנוצר כיום.
טוענים שחוק הלאום הוא חוק גזעני שמציב את ישראל לצד משטרים אפלים:
חיים הרצוג קרע כבר ב1975 בעצרת האום את ההחלטה שביקשה לקבוע כי ציונות= גזענות. חבל למחזר את התעמולה של אויבי ישראל.
כמו מדינות לאום אתניות רבות (רוב מדינות אירופה) – הכרה בזהות הלאומית של המדינה איננה פוגעת בהיותה דמוקרטית ובוודאי שאיננה גזענית. מקובל מאוד להכליל בחוקות של מדינות לאום אתניות סעיפים המעגנים את הזהות הלאומית של המדינה.
מדינות לאום רבות כוללות בחוקה שלהם סעיפים המעגנים את האופי הלאומי של המדינה. ראו לדוגמה חגי וינצקי ושאולי שארף הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי מכון בגין למשפט וציונות (2017)- כאן
טוענים שחוק הלאום הוא חוק קיצוני, האמנם?
החוק מעגן את הזהות היהודית שעמדה ביסוד הקמת המדינה. מה שהיה מקובל על החותמים על מגילת העצמאות שלא חששו מלהכריז על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל איננו מקובל על המתנגדים לחוק. יתרה מכך, הגרסה הראשונה של החוק הונחה על ידי אבי דיכטר על דוכן הכנסת בהיותו חבר מפלגת קדימה – מפלגת מרכז. על החוק היו חתומים 40 חכים מימון ומשמאל ובהם חכים רבים ממפלגת העבודה וממפלגת קדימה כמו יואל חסון, נחמן שי רונית תירוש, זאב ביילסקי ושאול מופז.
מה מעמד החוק ביחס לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו?
ההצעה מבקשת לתת לחוק יסוד הלאום מעמד שווה לזה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. המשמעות היא שכאשר ידונו באירוע כמו בגץ איחוד המשפחות יאזן בית המשפט בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין הפגיעה של מי שתשלל זכותו לחיות בישראל עם בן זוג ממדינת אויב. מכיוון שבית המשפט בישראל פועל באופן אקטיביסטי והוכיח בעבר שהוא נוטה לנהל סדר יום משלו, תוך הענקת פרשנות שהמחוקק שלל במפורש מחוק היסוד, נדרש כעת המחוקק לעגן הסדרים ברמת הפשטה נמוכה יחסית בחוק הלאום בכדי בית המשפט לא יסרס את כוונתו. להמחשת הצורך ודוגמאות נוספות ראו: אביעד בקשי חוק יסוד ישראל מדינת הלאום של העם היהודי- הצורך המשפטי המכון לאסטרטגיה ציונית (2013)
למה לא לקבוע בחוק שיוענק שוויון למיעוטים?
מדינת ישראל- כמו כל מדינת לאום דמוקרטית- מעניקה למיעוטים החיים בה זכויות פרט, כמו לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין. מדינת ישראל גם מכירה בזכויות תרבותיות מסוימות ומוגבלות של המיעוטים החיים בה והם נהנים בין היתר ממערכת חינוך ממלכתית בשפה הערבית. אולם קיים מרחק אדיר בין שוויון בזכויות פרט לבין הכרה מלאה בזכות לאומית להגדרה עצמית של מיעוטים שאינם יהודיים במדינת ישראל.
ניסיונות לעגן בחוק הלאום את השוויון בהקשר הלאומי מבקשות למעשה להכיר בקיומה של מדינה דו לאומית בישראל- ערבית ויהודית.
ישראל איננה בלגיה או שוויץ שהינן מדינות רב לאומיות- החוק נועד לקבוע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. המדינה איננה מדינת הלאום של מי ממיעוטיה. המיעוטים זוכים לשוויון פרט גם בלי החוק. הניסיון להכניס את השוויון לחוק הלאום הוא ניסיון לשנות את האופי ואת הערכים של המדינה- בניגוד למגילת העצמאות ולהכרזה של בן גוריון.
חוקי היסוד מעניקים זכויות פרט למיעוטים- באמצעות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אולם אין לקבוע הכרה בשוויון לאומי בחוק שנועד לעגן את הזהות הלאומית של המדינה.
למה צריך את החוק הזה? המדינה הסתדרה מצוין בלעדיו כבר 70 שנה
בשנים האחרונות אנו עדים לשחיקה במשקל של ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בעיקר בפסיקות בגץ- בניגוד לתשתית עליה הוקמה המדינה ובניגוד לאופן בו פסק בגץ בעבר.
מי שיוצא נגד קיום החוק מוכיח את הצורך בקיומו. בעולם שבו מתקשים המחוקקים בישראל להסביר את מה שהיה מובן מאליו בעבר. כאשר מדינת ישראל דורשת מאויביה להכיר בזכותה הלאומית קיים צורך לקבוע בצורה ברורה את זהותה הלאומית של ישראל בחוק יסוד כהכנה לחוקה הישראלית המתגבשת.
השחיקה שבולטת בעיקר בפסיקות בגץ, הביאה למצב שבו הזכות של מסתננן להסתובב בתחנה מרכזית בתל אביב זוכה להגנה חוקתית (כבוד האדם וחירותו) אבל הזכות של יהודי לעלות לארץ היא בעלת משקל נמוך יותר ובית המשפט נמנע מלהעניק משקל ליהדותה של המדינה מול ערכים אחרים. כך בבגץ איחוד המשפחות וכך גם ביחס להתיישבות יהודית. (ראו לדוגמה גדעון ספיר ואביעד בקשי בזכות הזכות למדינת לאום עיוני משפט לו 507 (2013)
בניגוד לאתוס הציוני- בגץ אוסר כיום על התיישבות קהילתית יהודית. חלק מחברי הכנסת קוראים לשנות את ההמנון הלאומי ויש מי שמעררים על חשיבותו של חוק השבות- חשוב לעצור את המגמה הזאת לפני שיבטלו את חוק השבות וגדירו מחדש את זהותה של מדינת ישראל כמדינת כלל אזרחיה שאיננה רשאית לקדם את הלאום היהודי.
האם ערבית היא שפה רשמית כיום במדינה?
ערבית איננה שפה שוות מעמד לעברית במדינת ישראל דה-פקטו ודה יורה (ראו בנייר עמדה של פרופ אלכס יעקובסון "מעמד העברית והערבית בישראל" מציל"ה 2014). מי שטוען אחרת מתכחש למציאות- בית המשפט גם הבהיר שלא ניתן להגיש כתבי בית דין בערבית לבית המשפט. החוק לא מבקש לשנות את מעמדה של הערבית כשפה שניה כפי שהוא כיום אלא להבהיר שעברית היא שפת המדינה. שפה היא מאפיין מרכזי של זהות לאומית ולכן ישנה חשיבות להכרה בכך שעברית היא שפתה הרשמית של מדינת ישראל. ישראל איננה מדינה דו לאומית ואין לראותה כמדינה דו לשונית.
אומרים שהחוק מבקש להקים מדינת הלכה!
מי שטוען כזאת טענה כנראה לא קרא את החוק או שהוא דמגוג. החוק מתייחס לביטויים לאומיים של ישראל ולא לביטויים דתיים ולא משנה במאומה את הסטטוס קוו הדתי במדינת ישראל.
האם החוק מפלה את אזרחי ישראל הערביים?
החוק איננו אומר דבר על זכויות הפרט של אזרחי המדינה. כל אזרחי ישראל מוגנים על פי זכויות האדם שהוכרו בישראל ללא הבדל דת גזע, מין או לאום. החוק מבחין באופן חד בין מי שזכותם לממש את זכותם הטבעית להגדרה עצמית בארץ ישראל- העם היהודי, לבין מי שלא יוכלו לממש את זכותם הקבוצתית להגדרה עצמית במדינת ישראל- כל לאום אחר. העובדה שמדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי ולא של עמים אחרים עמדה ביסוד הכרזת העצמאות והקמת המדינה.
כמובן שהמיעוטים החיים בישראל מהווים חלק מהמדינה ואין כל אפליה ביחס לזכויות הפרט של מי מהאזרחים. החוק מבקש להדגיש כל מי שמחזיק ברצון להקים כאן מדינה דו לאומית או מנגד למחוק את ההכרה הלאומית היהודית ולהקים כאן מדינת כל אזרחיה יתבדה.
החוק יביא לאפליית מיעוטים בקבלה לישובים קהילתיים.
על פי המצב החוקי היום מותר למיעוטים להקים ישוב קהילתי נפרד אולם הדבר אסור על יהודים. החוק מבקש לקבוע שוויון בדבר ולהדגיש כי ביישובים קהילתיים קטנים קבלה ליישוב על סמך לאום מותרת ואיננה עולה לכדי אפליה פסולה. (בניגוד לקריטריונים אחרים שעולים לכדי אפליה פסולה)
הציונות המודרנית פעלה מראשיתה לקידום התיישבות יהודית. ניתן וחשוב להחזיר למדינה ולגופים המיישבים את היכולת להקים נקודות יישוב לאומיות כחלק מהחזון הציוני גם ליהודים במדינת ישראל.
סעיפי החוק: