למגפת הקורונה יש כמה וכמה היבטים. אך נראה ששני הבולטים בה הם ההיבט הברור, שהוא הסכנה הבריאותית; וההיבט השני הוא המגפה הכלכלית-חברתית המשפיעה על העסקים שנסגרים, לתקופה לא נודעת או לצמיתות, ועל העובדים הנפלטים מהעבודה שאינם יודעים מתי, אם בכלל, יחזרו לעבוד.
כולנו כבר מבינים, כי משמעת חברתית ושיתוף-פעולה נחוצים כדי להתמודד הן עם המגפה הבריאותית, והן עם זו הכלכלית. כולם – עובדים, מעסיקים, הממשלה, הרשויות – נדרשים להפגין גמישות וויתורים כדי למנוע מצב גרוע אף יותר. המטרה העיקרית במישור הכלכלי, המקבילה לניצחון על המחלה, היא להשיב את המשק לפעילות מלאה בהקדם האפשרי. רק כך יחזרו המובטלים לעבודה, ישרדו העסקים הנמצאים עכשיו במשבר קיומי, והממשלה תוכל לגבות את המסים – המאפשרים מתן דמי אבטלה למובטלים, אשראי זול לעסקים, תחזוקת מערכת הבריאות ושירותים רבים לאזרחים.
ההורים בישראל מתמודדים עם מצב לא פשוט. מערכת החינוך מנסה להעסיק את התלמידים מרחוק בהצלחה חלקית. מורים רבים אינם עוסקים בפעילות חינוכית משמעותית. הורים מובטלים מתאמצים ל"משטר" את הילדים, לעזור להם להבין את השיעורים ולעשות שיעורי בית; ואלה שממשיכים לעבוד מחוץ לבית נאלצים להתמודד עם מתחים בין מחויבותם המקצועית לזו המשפחתית.
במסגרת ההסתגלות למצב החדש העלה משרד האוצר הצעה פשוטה ועניינית: להוציא את מערכת החינוך לחופשת הקיץ כבר עכשיו. ולדבריו, כשיגיע הקיץ, בתקווה שהמשבר האקוטי מאחורינו, נעשה הכול כדי להחזיר את המשק לקדמותו: העובדים יעבדו, העסקים ישווקו, ותקציב הממשלה יתייצב. הצעה זאת משקפת את אינטרס הכלל. אם לאחר השבתת הקורונה תבוא חצי-השבתה נוספת של ההורים בקיץ, ואחריה השבתת חגי תשרי, עסקים ומקומות עבודה רבים יאבדו לצמיתות.
אבל הסתדרות המורים בראשות יפה בן-דוד, המייצגת את מורי בתי-הספר היסודיים, מסרבת לשתף פעולה. במכתב ששיגרה לראש הממשלה בנימין נתניהו, סירבה בן-דוד להצעה. לטענתה, עובדי ההוראה – גם הגננות – עובדים משרות מלאות כדי להכין מערכות שיעור ולשגר אותן לתלמידים. אז מה פתאום שיוותרו על חופשת הקיץ?
בטקסט הבלתי-כתוב התחבא אולי תנאי: אלא אם כן ישלמו להם תוספת שכר, כמובן.
נראה, שבן-דוד יודעת שתיאורה לפעילות המורים הוא, במקרה הטוב, חצי-אמת. אכן, ישנם מורים המכינים מערכי שיעור ומשגרים אותם לתלמידים – אבל זה רחוק מלהיות כולם, כולל הגננות. לדאבוננו, ילדים רבים במדינה אינם ערוכים להוראה באינטרנט. אלה הנמצאים בבית לא יושבים חמש שעות ביום לפני מסך המחשב כדי ללמוד את מה שהם מפסידים בבית-הספר. הכישורים הנדרשים להעברת שיעור מקוון מוצלח לגילאים צעירים, שונים מאוד מאלה הנחוצים כדי להחזיק כיתה פיזית, ולמורים רבים אין הכישורים הנדרשים לכך.
משרד החינוך עוקב אחרי שעות ההוראה בפועל, וכשיתפרסמו הנתונים הם יצביעו על פער גדול בין מספר שעות ההוראה ומספר התלמידים השומעים שיעורים בימים כתיקנם, לעומת המצב היום.
כשהמשבר הנוכחי יסתיים, הוא יותיר הרבה בתי אב והרבה עסקים קטנים במשק במצב כלכלי קשה. אזרחים רבים ייאלצו לעבוד יותר קשה ולהסתפק בפחות. הם לא יבקשו לקחת חופשה בקיץ, כשסוף-סוף אפשר לעבוד ולהתפרנס – אלא אם כן הסתדרות המורים תכפה זאת עליהם. לא ייתכן כי אנשי מגזר אחד, המורים, ייהנו או מחופשה פעמיים או משכר פעמיים. אם תרצו, אולי תקראו לזה קולקטיביזם חזירי.
על הסתדרות המורים וראשה ליישר קו עם צורכי השעה ולמלא את חלקן במאמץ הלאומי – לעבור את מגפת הקורונה בשלום. קחו עכשיו חופשה, אמנם מאולצת, ותחזרו לעבוד בקיץ. כמו כולם.
פורסם לראשונה בגלובס.
