אין אף חבר כנסת, משמאל או מימין, שהיה מעלה בדעתו להגיש הצעת חוק שתקבע כי המדינה תעניק 466 אלף שקל לשמוליק במתנה – גם לא אם הוא נמצא מתחת לקו העוני ובטח שלא אם הפעם האחרונה בה מישהו בדק האם הוא מתחת לקו העוני הייתה לפני 30 שנה. חברי כנסת, ברובם לפחות, מודעים היטב לעובדה שכסף לא גדל על העצים, ולכן גם אם הם מעוניינים לסייע לשמוליק, או לחנה או לנג'יב, הם לא היו מציעים לתת להם נתח כזה מתקציב הרווחה כיוון שהדבר יבוא על חשבון משלם המיסים והנתמכים האחרים. ובכל זאת, פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בחברי כנסת מכל קצוות המפה הפוליטית שמציעים לעשות את זה בדיוק – פשוט בניסוח קצת שונה.
הצעת החוק לתיקון סעיף 20 בחוק דיור ציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט, שהוגשה בעבר על ידי כמה חברי כנסת ונדחתה פעם אחר פעם, מציעה, בפשטות, לקחת מספר מצומצם של אנשים שהיו בעבר זכאים לדיור ציבורי ולתת להם מתנה בשווי מאות אלפי שקלים. ההצעה, שמבקשת להאריך תוקף של חוק קודם שפקע לפני מספר חודשים וחטא באותה בעיה, מאפשרת לדיירי הדיור הציבורי שמתגוררים באותה דירה במשך למעלה מחמש שנים לקנות את דירתם בהנחה שיכולה להגיע לכ-85% משווי הדירה – סכומים שעלותם המשוערת הצטברה לכדי מיליארדי שקלים.
את העלות הזאת אמנם סופגים כלל אזרחי ישראל באופן עקיף, שכן מדובר בסכומים שיכלו להיכנס לקופת המדינה, אך הנפגעים הישירים ממנה הם מקבלי הסיוע בשכר דירה וזכאי הדיור הציבורי בעצמם – החוק מביא להקטנה מסיבית של מספר הדירות המוצעות לזכאי הדיור. בכך, החוק פוגע בסיכוייהם של הממתינים בתור אשר מצבם קשה בהרבה ממצבם של אותם דיירים שיכולים להרשות לעצמם את קניית הדירה. במקביל, הוא גם מונע את הגדלת תקציבי הרווחה במיליארדי שקלים ש"מבוזבזים" על אותן הטבות עתק לקבוצה מצומצמת.
העיוות הזה בחוק, שבעקבות התנגדות מימין ומשמאל חוקק מראש עם תאריך תפוגה, גרם לא רק לכך שהחוק לוקח דירות מזכאי דיור היום ונותן אותן לזכאי דיור מלפני שנים רבות, לעיתים אף עשורים, אלא גם לכך שהמרוויחים הגדולים מכל האירוע הם בכלל יורשים (שעשויים להיות אנשים אמידים) במקרה הטוב וספסרים של כל מיני עסקאות סיבוביות, שעוזרים לזכאים לממן את רכישת הדירות בהנחה ואז מוכרים אותן ברווח בעתיד, במקרה הרע. וכך, החוק לא הביא שום תועלת חברתית מלבד חלוקה של דירה במתנה לכמה עשרות אלפי אנשים לפי קריטריון שרירותי שמזמן איבד את המשמעות שלו.
לצערנו, במקום לברך על פקיעת החוק הבזבזני הלא-שוויוני הזה, שני חברי כנסת (מיכאל ביטון וקטי שטרית) בחרו להצטרף לרשימה הארוכה שצוינה למעלה ולהגיש שוב את הצעת החוק הפופוליסטית להארכת הסבסוד הכבד, מתוך מחשבה שבגלל חוסר השקיפות שיש בנושא, הציבור לא מבין את העלויות העצומות והפגיעה בממתינים לדיור ציבורי. ההצעה שלהם מקודמת לקראת דיון בכנסת, ולכן זו האחריות שלנו, הציבור, להתנגד בתוקף לחוסר השוויוניות ולבזבוז המיותר ולהזכיר לנבחרי הציבור שלנו שלא רק כסף לא גדל על העצים – גם דירות של הדיור הציבורי לא.
פורסם לראשונה ב"ביז פורטל"
