ישראל לא ראתה אחוזי אבטלה דו־ספרתיים כבר עשור, ומרביתנו שכחנו כבר כמה קשה עלולה להיות מכת האבטלה. נתניהו מתפאר לעיתים תכופות בשיעור האבטלה הנמוך של ישראל בזמן שלטונו, ולא בכדי. אך כעת כל זה משתנה, בעקבות משבר הקורונה כמובן, והאבטלה בישראל מזנקת משפל היסטורי להיקף היסטרי. בעוד שבחודש ינואר עמד שיעור המובטלים על 3.8%, השבוע הוא חצה את רף 20 האחוזים. נכון למועד כתיבת שורות אלה נרשמו בשירות התעסוקה כ־850 אלף איש, ועד חג הפסח צפוי מספר דורשי העבודה להגיע למיליון איש ואישה.

מי שמחפש עידוד בסבך המספרים המאיימים, יכול למצוא אותו בכך שרוב מוחלט (כ־90%) של העובדים הללו לא פוטרו כנראה, אלא יצאו לחופשה ללא תשלום. מעסיקים רבים בחרו שלא לפטר את עובדיהם, אלא לצמצם פעילות לתקופה של חודש עד שלושה חודשים, ולהמתין עד יעבור זעם. התקווה היא שבתום תקופה לא ארוכה הם יוכלו לשוב לפעילות סדירה ולהעסיק מחדש את עובדיהם.

אלא שככל שהמשבר מתארך כך גובר החשש שעסקים לא יצלחו אותו, וייאלצו לסגור את שעריהם. במצב כזה, העובדים יעברו מסטטוס של חופשה ללא תשלום להגדרה פחות נעימה: פיטורים. כבר כעת אנו רואים היקפים גבוהים מאוד של עובדים מפוטרים. אם בחודש רגיל יש בישראל כ־12 אלף מפוטרים, החודש כבר הגענו לכ־63 אלף מפוטרים, והוא עוד לא הסתיים.

לדברי מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור, המספרים צפויים לטפס עוד. "זה משבר המאה, לא היה כדוגמתו מאז שמדינת ישראל קמה", הוא אומר לנו. "גם הוותיקים בשירות התעסוקה לא זוכרים היקף כזה של מובטלים בתקופה כל־כך קצרה. אנחנו לקראת סיום הגל הראשון של מכתבי הפיטורים וההוצאה לחופשה ללא תשלום, ובמהלכו קלטנו קצת יותר מ־400 אלף פניות בתוך שלושה ימים. אנחנו מעריכים שעד פסח נגיע לכמיליון דורשי עבודה חדשים ממשבר הקורונה. אנחנו עומדים בפני גל שני של פיטורים וצמצומים, כי יש חברות גדולות שהודיעו שהן סוגרות סניפים ומרכזים. אם אכן הולכים להחמיר את ההנחיות לציבור, יהיו עוד ועוד עסקים שיוציאו עובדים לחופשה ללא תשלום".

גראור, כמו גם בכירים במשרד האוצר, מעריכים כי כחמישית מהעובדים שיצאו עכשיו לחופשה ללא תשלום, ימצאו עצמם מפוטרים בסופו של המשבר. "ממשברים אחרים למדנו", הוא אומר, "שכעשרים אחוזים מדורשי העבודה לא חוזרים לעבודה ונשארים מובטלים, ולוקח די הרבה זמן למצוא להם עבודה. אנחנו מגבשים בימים אלה תוכנית כיצד לסייע להם".
התוכנית של שירות התעסוקה תכלול, ככל הנראה, שלושה מסלולים: המסלול הראשון לעובדים חזקים, שיהיה קל יחסית לשבץ אותם בעבודות מתגמלות עם תום המשבר; המסלול השני יכלול צעדים שיקלו על עסקים לקלוט בחזרה עובדים; והמסלול השלישי יפנה עובדים שיצטרכו לעדכן את כישוריהם ולקבל הכשרה מקצועית כדי להשתלב חזרה בשוק העבודה. "זה לא יהיה מהיר, צריך להתכונן לתהליך ארוך", אומר לנו מנכ"ל שירות התעסוקה.

קומבינה ישראלית

ההקלות הרבות שהמדינה העניקה כעת כדי לאפשר יציאה לחופשה ללא תשלום, נועדו לאפשר לעסקים להשעות חלק מפעילותם למספר חודשים, מבלי לסגור לחלוטין את העסק. אבל באותה עת, ההקלות הללו יצרו תמריץ לקומבינה ישראלית: מתברר שיש גם מי שראו במשבר הלאומי הזדמנות לקבלת הטבה מהמדינה, והוציאו עובדים לחופשה ללא תשלום גם בלי צורך קריטי הנובע ממשבר הקורונה.

באילו הקלות מדובר? החוק בישראל קובע כי עובדים זכאים לדמי אבטלה בזמן חופשה ללא תשלום רק אם עבדו 12 מתוך 18 החודשים שקדמו לה. בנוסף, הם נדרשים למצות תחילה את ימי החופשה האישיים שצברו. הממשלה החליטה להקל בתקנה הראשונה, והיא מאפשרת עתה גם למי שעבד רק שישה חודשים לצאת לחופשה ללא תשלום ולקבל דמי אבטלה.
מנכ"ל הביטוח הלאומי החליט להגדיל ראש ולהקל גם בתקנה השנייה, והוא מאפשר לעובדים לקבל דמי אבטלה מהיום הראשון גם ללא ניצול של ימי החופשה הצבורים. ההטבה הזו במיוחד יצרה מצב של 'זה נהנה וזה לא חסר': עובדים שנמצאים בבית לא באמת משלמים מחיר על אובדן ימי העבודה, שכן הם מקבלים את מרבית שכרם מהביטוח הלאומי ולא מהעסק, ואינם צריכים 'לבזבז' ימי חופשה לשם כך. גם למעסיקים לא השתלם עד עתה להוציא עובדים לחל"ת, שכן בעת סיום העסקה עובדים יכולים לפדות את ימי החופשה שלהם. במצב כזה, המעסיק, שהיה צריך לשלם סכום גדול באופן חד־פעמי, היה מעדיף אולי להעביר את העובד למשרה חלקית ולעבודה מהבית.

בימים כתיקונם עסקים אינם משחררים בקלות עובדים לחופשה ללא תשלום, כיוון שהם לא רוצים לאבד עובדים שעברו הכשרה וצברו ניסיון חשוב. אבל כעת מדובר בסיטואציה חריגה שבה חצי מדינה ממילא יושבת בבית, הילדים בחופשה מהמסגרות, והכול קורה רגע לפני חג הפסח. יש עסקים שראו בכך הזדמנות שהמדינה תשלם חודש־חודשיים את משכורות העובדים שלהם, העובדים שממילא צריכים להיות בבית מוכנים לוותר על חלק משכרם, ולא מן הנמנע שגם עליו אפשר להגיע להסדר שיושלם במועד עתידי על ידי המעסיק. האמירה האפשרית היא: "אתה ממילא בחופש עם הילדים, אז שב בבית עכשיו, קבל משכורת מביטוח לאומי, ונסתדר אחר כך על הפער".

לא באמת ניתן לדעת עד כמה מדובר בתופעה רחבה כיוון שכל המשק נפגע מהמשבר, אבל ישנם ענפים שפחות נפגעו ויכולים לפעול גם בזמן המשבר הנוכחי, או עסקים שמצאו דרך להתאים עצמם למציאות הנוכחית והיקף הכנסותיהם המשיך לגדול, כך שלא באמת הייתה להם הצדקה לשלוח עובדים הביתה. מכל מקום, ספק אם יש מה לעשות נגד התנהלות מסוג זה.

שש אחרי המגפה

באגפים מסוימים בממשלה עסוקים כבר עכשיו ביום שאחרי, ומגבשים את אסטרטגיית היציאה מהמשבר. עסקים יצטרכו עזרה לא רק לצלוח את המשבר אלא גם להשתקם ממנו ולחזור לפעילות, כדי שמיליון המובטלים במשק יוכלו לחזור ולפרנס את משפחותיהם. במשרד האוצר מגבשים חבילת צעדים שתתמרץ העסקה מחדש של העובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום.

צעד שיקל מאוד על עסקים לקלוט מחדש עובדים רבים ולמנוע את היפלטותם משוק העבודה, הוא גם אחד הצעדים הכי פחות פופולריים בישראל: הורדת שכר המינימום. כשהמצב הכלכלי טוב, פוליטיקאים מימין ומשמאל מתחרים ביניהם מי ייקח קרדיט על העלאת שכר המינימום. אבל במצב משברי כמו זה שאנו ניצבים בפתחו, שכר מינימום גבוה הוא מחסום להעסקה, כיוון שבעסקים רבים מרכיב השכר לעובדים הוא ההוצאה הגדולה ביותר. אם הבחירה היא בין להחזיר עשרה עובדים בשכר גבוה או חמישה־עשר עובדים בשכר מעט נמוך יותר, ברור מהי החלופה העדיפה מבחינת המשק.

משברים כלכליים מלווים בדרך כלל בשינויים משמעותיים בעולם העסקי. חברות שמראש היו פחות יעילות או שלא הייתה הצדקה אמיתית לקיומן, נוטות לקרוס ראשונות. זה לא בהכרח דבר רע, שכן בטווח הארוך המשאבים שלהן ילכו לחברות יעילות יותר. לכן, העזרה הטובה ביותר שהמדינה יכולה להעניק עכשיו היא דווקא במחדל: להעניק סיוע תזרימי לכלל העסקים במשק כדי לצלוח את התקופה הקשה, אבל לא להציל חברות ספציפיות, גם אם יש כאלה שנפגעו במיוחד מהמשבר. חברות כאלה ייאלצו לעשות שינויים מבניים כדי לשרוד לאורך זמן, וזה ייטיב איתן ועם המשק.

בנייר עמדה שפרסם פורום קהלת לכלכלה, המליצו הכלכלנים ד"ר מיכאל שראל וד"ר אורי כץ שלא להעניק סיוע כספי לעסקים או ענפים ספציפיים שנפגעו, אלא "להציל את המלחים ולא את האונייה". כלומר, להעניק סיוע לעובדים בדמות דמי אבטלה, הבטחת הכנסה והכשרות מקצועיות, כדי שיוכלו לעלות על ספינה טובה יותר כשהכלכלה תתאושש. להשתמש בכספי המדינה שגם כך נמצאים במחסור, כדי להציל חברה שמראש לא הייתה יעילה – רק יעודד אותה להישאר כזו.

הלוח הישן והטוב

אחד הנושאים המרכזיים שנמצאים בימים אלה במחלוקת הוא מערכת החינוך. חזרה של מוסדות החינוך לשגרה מהירה היא עניין קריטי לתפקוד הכלכלי הסדיר של המשק כולו. הורים לילדים זקוקים לפעוטונים, לגני הילדים ולבתי הספר היסודיים כדי שיוכלו ללכת לעבודה. ייתכן מאוד שכאשר נצא מבידוד הקורונה נמצא עצמנו בפתחו של החופש הגדול על קייטנותיו היקרות, המסגרות החלקיות וימי החופשה של ההורים שהלכו לאיבוד בחודשים הארוכים שלפניו. לא מן הנמנע כי גם קייטנת סבא וסבתא לא תהיה זמינה השנה, שכן האוכלוסייה המבוגרת תישאר מבודדת מחמת הסיכון.

ההתעקשות האדירה של משרד האוצר לבטל את הניסיון לקיים כעת למידה מרחוק בחינוך היסודי, אף שבמקומות מסוימים היא נחלה הצלחה, נובעת מתוך ראיית העתיד: הקיץ עומד לפתחנו, וההורים יצטרכו להחזיר את הכלכלה הישראלית לשגרה. עם כל הכבוד וההערכה לאיכותה של הלמידה מרחוק (שבחלק מהמקרים התמצתה בשליחת דפי עבודה בהודעת ווטסאפ בבוקר ותו לא), הרשו לי לפקפק בנחיצותה הקריטית עבור ילדי הגנים. ימי לימודים סדירים בחופש הגדול, לעומת זאת, קריטיים בהחלט.

ההתעקשות מהצד השני, של הסתדרות המורים, לקיים את חופשת הקיץ כסדרה ולהחשיב את הימים הנוכחיים כימי עבודה מלאים לכלל מורי המערכת, היא מפגן משווע של חוסר אחריות ציבורית נוכח משבר לאומי. אבל מהארגון שמאיים בשביתה מול כל ניסיון לקדם רפורמה במערכת החינוך, ושמגן בגופו נגד פיטורי מורים, לא משנה כמה הם גרועים – קשה להיות מופתעים.

בכלל, מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, גילתה כי בניגוד להבטחות הלמידה החדשה במאה העשרים ואחת, גם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר לא הצליחה לייצר למידה אפקטיבית בקנה מידה רחב. אפילו אסטוניה, הידועה כמדינה דיגיטלית, התקשתה עם המעבר ללמידה מקוונת לכלל מערכת החינוך. באסטוניה ל־99% מהאזרחים יש חיבור אינטרנט בפס רחב, והמדינה מספקת חלק גדול מהשירותים הממשלתיים באופן מקוון, ובכללם גם למידה מרחוק. מערכת החינוך באסטוניה מקיימת כבר עשור הכשרות מורים בלמידה מקוונת, ולמערכת הלמידה שם יש כ־200 אלף כניסות ביום. ועם כל התנאים הללו, גם אסטוניה נתקלה בקשיים בימים הראשונים, כשהלימודים הועברו באופן מלא ללמידה מקוונת, בשל כמות הכניסות הגדולה פי כמה מהרגיל. אולי הפורמט הוותיק של מורה־כיתה־לוח איננו כה מיושן, ולמגע האנושי יש חשיבות, כפי שאנחנו לומדים בימים אלה בהרבה מאוד מישורים.

פורסם לראשונה במקור ראשון.