תקציר
מטרתו של נייר עמדה זה היא כפולה. ראשית אנו טוענים כי אמידת העלות והתועלת הנובעים מהקמת המטרו לוקה בחסר. האמידה מכילה הטיות ושגיאות רבות, שעשויות להשפיע במידה ניכרת על המסקנה הסופית לגבי כדאיותו של הפרויקט. בנייר זה אנו מציעים דרך טובה יותר לאמוד את כדאיות הפרויקט, על ידי חלוקה בין עלויות ותועלות פנימיות (אשר נהנים מהן הנוסעים במטרו) וחיצוניות. שנית, אנו טוענים כי הצעת אגף התקציבים באוצר לממן את הקמת המטרו באופן כמעט בלעדי באמצעות מימון ציבורי (מתוך תקציב המדינה ובערוצים עוקפי-תקציב) היא שגויה. בנייר זה נפרט דרכי מימון נוספות המשלבות בין מימון ציבורי למימון פרטי, ונראה מדוע הן עדיפות על מימון ציבורי מלא.
שתי הנקודות לעיל קשורות ביניהן באופן הדוק. כאשר מכניסים למימון הפרויקט אלמנטים של משמעת השוק הפרטי, אומדן דקדקני של כדאיות הפרויקט על ידי הגופים הממשלתיים פחות נחוץ מכפי שהיה לולא שילוב המימון הפרטי. זאת מפני שהיענות השוק הפרטי למימון הפרויקט היא האינדיקציה הטובה ביותר לכדאיותו.
ראוי לציין כי בכל ההערכות שהתבצעו, עלות פרויקט המטרו מצטיירת גבוהה באופן חריג לכל פרויקט השקעת תשתיות שהתבצע בישראל עד היום. לפיכך, יש לשקול בכובד ראש את מגוון דרכי המימון האפשריות על הרצף שבין מימון ציבורי מלא, למימון פרטי מלא. אנו סבורים כי המימון האופטימאלי אינו נמצא באף אחת מהקצוות של הרצף, אלא הוא שילוב של שתי דרכי המימון, כפי שנפרט בהמשך.
חלוקת התועלות מהמטרו לתועלות חיצוניות ולתועלות פנימיות מאפשרת מימון ציבורי עבור התועלות החיצוניות ומימון פרטי עבור התועלות הפנימיות. שיתוף המגזר הפרטי במימון הפרויקט גם יגדיל את ההסתברות להוציא לפועל את הפרויקט ביעילות ובמהירות ולתפעל אותו בצורה מיטבית, לשביעות רצונם של הנוסעים.
