(צילום: תנועת רגבים)
פסק הדין שביטל את חוק ההסדרה מדגים היטב את המשבר החוקתי שבו שרויה מדינת ישראל. החדירה של השופטים לתחום המדיניות והכרעות הערכיות מעמיקה. בית המשפט מנהל סדר יום פוליטי ומבקש לקחת חלק בהכרעות ערכיות שאין דבר בינן לבין שלטון החוק. המשבר החוקתי לא נובע מעצם העובדה שבית המשפט נטל לעצמו את הסמכות לבקר חקיקה ראשית של הכנסת והצורך בהגנה על הזכויות של הפלסטינים, אלא מהאופן שבו הוא עושה זאת ומעילות הביקורת שהוא מפעיל.
בית המשפט היה ער היטב לכך שהוא נכנס לדיון בנושא הפוליטי השנוי ביותר במחלוקת במדינת ישראל, אך פסק הדין שלו נכתב כאילו מדובר בהתיישבות על המאדים שכוחות החלל של ישראל פלשו אליו ומחזיקים בו מכוח תפיסה מלחמתית.
פסק הדין נפתח בסקירה על הדין החל ביהודה ושומרון ודן בה בלי להזכיר שמדובר בחבלי מולדת שהמעמד המשפטי שלהם שנוי במחלוקת מאז קום המדינה ושלישראל יש תביעות בעלות עליהם. לרגע מתגנבת ללב המחשבה שאולי השופטים רצו לחזק את הטענות על כך שהם נכנסים לתחומים לא להם ומייצגים עמדות קיצון פוליטיות בכוונה, כדי להראות כי כוחם רב להם מכוחה של הכנסת.
ההכרעות הפוליטיות של השופטים מתבטאות בראש ובראשנה בעיתוי שבו פורסם פסק הדין. בצירוף מקרים מדהים ביטל בית המשפט בחודש האחרון את חוק הפיקדון בעתירה שהוגשה לפני שלוש שנים, את חוק ההסדרה שחוקק לפני שלוש שנים ואת תקנות התמיכה של השרה מירי רגב שהעניקו בונוס למופעים ביהודה ושומרון שנקבעו לפני ארבע שנים. וזה עוד לפני המנה העיקרית – הדיון בחוק יסוד הלאום שצפוי בקרוב.
במילים אחרות, בית המשפט המתין עד לשינוי הרכב הממשלה כדי לפרסם פסקי דין שיבטלו את מדיניות הממשלה הקודמת. ההצטברות החריגה הזאת מחשידה שמישהו בבית המשפט העליון שוקל שיקולים פוליטיים ולא פועל רק לפי תפיסתו את הדין.
פסק הדין בחוק ההסדרה ממשיך במגמה חדשה ומדאיגה: בית המשפט מאותת לכנסת שהוא נערך לפסילת חקיקה ראשית שלה כאשר הוא סבור כי תכלית החקיקה איננה ראויה. השופטים הסבירו שהתכליות שעמדו בפני הכנסת שחוקקה את חוק ההסדרה פסולות. לדעת השופטים, הרצון של הכנסת להסדיר את הבנייה מטעמים לאומיים–מדיניים שתומכים בהתיישבות בחבלי המולדת ומבקשים למנוע פינויים מאסיביים אינה ראויה.
כלי העבודה המרכזי של הכנסת הוא חקיקה שמגשימה את רצון הציבור ומכריעה בשאלות ערכיות על פי יחסי הכוחות הפוליטיים. תהליך החקיקה מותנע כאשר הכנסת מזהה בעיה חברתית שהמחוקק מבקש לפתור באמצעות החוק. עד לאחרונה בית המשפט הקפיד להתערב רק בשאלת ה"איך", ולבקר את הפתרון כאשר חשב שהוא פוגע באופן לא מידתי בזכויות אדם. לאחרונה החל בית המשפט להתערב בשאלת ה"מה" ולקבוע שעצם המטרות שהכנסת מבקשת לקדם פסולות.
זוהי חדירה עמוקה ללב ההכרעות הערכיות של הכנסת והיא מסמנת מגמה מדאיגה. בית המשפט מחלק ציונים לכנסת בנוגע לתכליות שהיא מבקשת להשיג בחקיקתה, ופוסל חוקים רק בגלל שהוא לא מזדהה עם הצורך שחברי הכנסת מזהים.
פסק הדין מאתמול גם מבקש להטיל מגבלות חדשות ובלתי צפויות על הכנסת באמצעות הכפפת הדין הישראלי למשפט הבינלאומי. העובדה שהמשפט הבינלאומי הוא סט לא מוגדר של נורמות שמתפתח ללא שליטה ישראלית ותוך ניתוק הקשר שבין הריבון (אזרחי ישראל) לבין עיצוב החוק שמשפיע עליהם – לא מפריעה לשופטים שמשרטטים תאוריה שלטונית חלופית לשיטה הדמוקרטית שבה הריבון קובע את הנורמות שחלות עליו באמצעות נבחריו.
אי אפשר להמשיך לטעון שבית המשפט פועל במקצועיות ואינו פוליטי כל עוד מתפרסמים פסקי דין צפויים כמו זה שניתן אתמול. התוצאה הצפויה מבית משפט פוליטי שבוחר לפעול בלב ליבו של השדה הפוליטי היא בחירה פוליטית לבית המשפט. גם אם זה ייקח זמן וגם אם אין לכך היתכנות בכנסת הנוכחית, השינוי יגיע. הוא תוצר לוואי הכרחי של פסקי דין כאלה.
פורסם לראשונה ב-Ynet.
