הודעות רשמיות מלמדות שישראל פתחה בשיחות על הסדרת קו גבול מוסכם עם לבנון. הסכמה על הגבול מבורכת אך היא צריכה לשמור על אינטרסים ישראלים ובראשם שרטוט קו גבול בר הגנה שיאפשר חיים בטוחים בישובי הצפון. הגבול החדש צריך להקבע בעקבות המלחמה והניצחון הישראלי, ולא על סמך שיחזור קו הגבול המנדטורי מלפני 100 שנה.
מאז הנסיגה הישראלית מדרום לבנון בשנת 2000 וההכרה הבינלאומית בקו הכחול נותרו כ-13 נקודות במחלוקת. המחלוקות שימשו את החיזבאללה להצדקת התעצמותו ואיומיו לכיבוש הגליל. המלחמה ותוצאותיה לא מאפשרים חזרה למקום בו עצרו שיחות ההסדרה בטרם השביעי באוקטובר. במשך כשנה החיזבאללה הפעיל אש מנגד שהחריבה בתים בישובי קו הצפון. מבצע חיצי הצפון חשף גם מצבורי נשק אדירים שנועדו לטבח בתושבי ישראל. כעת, לאחר הריסת יעדי חיזבאללה שנועדו להסתערות על ישובי הצפון, הגיע הזמן לקבוע מחדש את הגבול באופן שימנע תוקפנות ויאפשר הגנה. נסראללה היה הצד התוקפן במלחמה חבר לסינוואר והחמאס וכעת על לבנון לשלם את המחיר. מאז, צהל גם התמקמם בנקודות חוצות גדר במקומות בהם קיים אינטרס בטחוני ויש לשמר זאת ולשרטט את הגבול החדש באופן שיבטיח הגנה ברת קיימא ויפגע בתמריץ לשוב ולתקוף אותנו.
למרות הדמיון למצב המשפטי שהביא להחלת החוק הישראלי על הגולן, כאן מדובר בתיקוני גבול בלבד. בגולן הבסנו את הסורים שפלשו לשטחנו לאחר שהפכו את הרמה לבבסיס קדמי להפגזת ישובינו. לאחר הכרעת התוקפן, הפכנו את השטח, עליו היו לנו תביעות היסטוריות, לחבל ארץ ישראלי פורח. גם ביחס לדרום לבנון יש לישראל תביעות היסטוריות, ראשי הציונות ראו בליטאני את הגבול הטבעי הצפוני, וקרקעות בדרום לבנון היו בבעלות יהודית. אך חרף התביעות הישראליות על השטח, ובניגוד למצב בגולן, מדינת ישראל איננה דורשת את הפיכת דרום לבנון לשטח ישראלי. אלא שהרקע הזה מעניק הצדקה לתיקוני גבול גם כשהטופוגרפיה מובילה ליצירת רצועת אבטחה מצומצמת שתאפשר חיים שלווים עד קו הגבול. כך נשקם את החיים שהשתבשו בעקבות המלחמה שבה פתחה לבנון.
יש כאן גם אינטרס בינלאומי מובהק. כדי להבטיח יציבות יש לשלול תמריצים לתוקפנות. הניצחון הישראלי במלחמה על החיזבאללה צריך להתבטא בשטח. כדי שנוכל להגיע לשלום עם שכנינו צריך להבהיר לנחושים שבאויבינו שאין אפשרות אחרת מלבד להשלים עם קיומנו, ושבחירה במלחמה תרע את מצבם.
בזכרונות מגיני חניתה מהימים הראשונים לאחר עלייתה לקרקע מתואר כיצד הגיע אליהם קצין בריטי שהסביר שהגנת הישוב מחייבת תפיסת שטחים שולטים מחוצה לו:
".. ביום קיץ חם עלה אלינו לחניתה אדם לבוש חליפה חומה ומגבעת חומה לראשו.. אך הוא הגיע אלינו, ומייד פנה לערוך סיור בביצורים שלנו. "מדוע אתם יושבים כאן בפנים? מדוע אינכם יוצאים ובונים לכם עמדות חוץ?" הסברתי לו את התאוריה שלנו בענייני התבצרות. הוא האזין לדברי, ואחר רטן ברוגז כי ביצורים אלה אינם שווים מאומה, וכי אנחנו מוכרחים לצאת לקראת האויב… במשך הזמן התפרסם אותו אדם – תחילה בקרבנו ואחר כך גם בעולם כולו- בתפיסתו הצבאית הבלתי שגרתית ובאמונתו המוסרית הנעלה".
היה זה צ'רלס אורד וינגייט שזכה בתוכנו לכינוי "הידיד". בשטח המדובר נדרשים כעת תיקוני הגבול.
בימים אלה בהם יש לישראל ידידים רבים בוושינגטון, עלינו לשנות את התפיסה הצבאית אליה התרגלנו ולעצב מחדש, בעזרתם, את קו הגבול לאור האינטרסים שלנו. גבול בר-הגנה מוסכם יבטיח חיים בטוחים בגליל, יצור תמריצים להימנע מלתקוף אותנו, וייסד תשתית שתאפשר הסכמי שלום מתוך עוצמה שיתרמו ליציבות עולמית.
הטור התפרסם לראשונה בישראל היום
