בחודש הקודם טורקיה הודיעה על הפסקה גורפת של הסחר עם ישראל בעקבות המלחמה בעזה. במשרדי הממשלה וגורמים בתעשייה ניסו להבין את משמעות המהלך לעומק ועלה החשש מעליית מחירים של מוצרים רבים בעקבותיו.
עד כמה ישראל תלויה ביבוא מטורקיה, אילו מוצרים יושפעו ממנו יותר וכיצד צעדים מתחום האסדרה יכולים להיות קשורים לעניין ולעזור, לפחות חלקית, להתמודד עם הבעיה?
הקרבה הגיאוגרפית, עלויות היצור הנמוכות והסכם הסחר משנות ה־90 הפכו את טורקיה ליעד אטרקטיבי ליבואנים ישראלים. עם זאת, באופן יחסי היבוא ממנה מהווה רק כ־5% מכלל היבוא והוא עמד על כ־4.5 מיליארד דולר בממוצע בחמש השנים האחרונות. היבוא מטורקיה מגוון וכולל גם חומרי גלם כמו ברזל ופלדה (600 מיליון דולר נכון לשנת 2023), מלט (290 מיליון) נייר וקרטון (150 מיליון) ועוד, וגם מוצרי צריכה רבים בין אם כאלה שתאגידים בינלאומיים בוחרים לייצר בטורקיה כמו מכוניות (315 מיליון) וביגוד (230 מיליון) ובין אם מוצרים של השוק המקומי כמו למשל פירות וירקות (80 מיליון).
חלק מהמוצרים ישראל מייבאת מטורקיה בשיעור גבוה, ביחס ליבוא של מוצרים אלה משאר המדינות. מוצרים אלה כוללים בעיקר מלט (73%) ושיש (55%) אך ישנם עוד מוצרים רבים בשיעור של עשרות אחוזים כמו כלי פלסטיק, נחושת ומוצרי נחושת, זכוכית ומוצרי זכוכית, נייר וקרטון ועוד ולכן יש חשש לעליית מחירים בעקבות הפסקת הסחר.
למרות שתמיכה טורקית גלויה בחמאס אינה בגדר הפתעה לאור התבטאויותיו של ארדואן ואירוחם של בכירים בארגון הטרור, הגבלת הסחר עם ישראל הייתה פתאומית ובעלת תוקף מיידי. חלק מהיבואנים כבר התחילו לעבוד על פתרונות כמו מציאת דרכים לעקוף את האיסור או יבוא ממדינות אחרות. אך מלבד ההשפעות האפשריות על המחיר, משמעות הדבר שהיבואנים יצטרכו גם לעבור הליכים אסדרתיים שונים כמו הוצאת אישורים ורישיונות, דרישות אחרות למוצרים תחליפיים, החלפת תוויות וסימונים ובכלל, זמן למידה של הנהלים והדרישות שיתאימו למצב החדש.
לכן, מלבד הצעדים שעל ישראל לנקוט במישור המדיני, מקרה זה הוא גם הזדמנות נוספת להבין את החשיבות בנקיטת צעדים להקלת האסדרה ביבוא ולהפוך אותה ליותר נגישה ושקופה. על פי בדיקה שערכה ועידת האו"ם לסחר ופיתוח עולה כי חסמים לא־מיסויִים תורמים יותר מפי שניים להגבלת הגישה לשוק מאשר מכסים. כיום ישראל מדורגת אחרונה מבין מדינות ה־OECD במדד קלות הסחר (TFIs), אפילו מתחת למדינות היחידות בארגון שמוגדרות כבעלות הכנסה בינונית ע"י הבנק העולמי – קוסטה ריקה קולומביה ומקסיקו. המדד מכסה את כל הספקטרום של הליכי הסחר בגבולות כמו דרישות מקדמיות, עמלות, שיתוף פעולה בין הסוכנויות השונות ועוד. נתון מעניין נוסף הוא שישראל אחרונה במרכיב המנהל התקין וחוסר פניות שבוחן את השקיפות הזמינות לציבור והעדר משוא פנים של הסוכנויות העוסקות בייבוא.
המדינה יכולה לנקוט במספר צעדים על מנת להגביר את השקיפות והנגישות לציבור. ככל שצעדים אלה ינקטו יעשה קל יותר לייבא והתלות במדינה מסוימת תקטן:
ראשית, מעבר ל־Single Window ולרישיונות על־סמך הצהרה – על־מנת לאפשר ליבואן להתמודד עם רגולטור יחיד במקום עשרות סוכנויות שונות מקודמת במדינות המפותחות תפיסת "החלון היחיד" – מערכת אחת ויחידה שדרכה מתקבל כל המידע ודרכה מוגשות כל הבקשות. יש לבטל את כל המערכות מלבד מסלו"ל (מערכת סטאטוס לרישיונות ולאישורים בין המכס לרשויות מוסמכות), שתיהפך לממשק המרכזי שבו יוגשו כל הבקשות לרישיון יבוא. בממשק יינתנו רישיונות יבוא אוטומטיים בהתאם לנהוג בשוק האירופי.
שנית, הנמקות ועילות דחייה – כיום במשרדים הממשלתיים כאשר בקשה נדחית, הדחייה נעשית ללא הסבר מה הן העילות לאי־מתן רישיון היבוא. יש לפעול שדחיית בקשות של יבואנים מפֵרי אמון תיעשה רק על־סמך הנמקה.
שלישית, מוקדי שירות – יש חשיבות רבה במיוחד לקבלת מענה לבקשה לקבלת רישיון בתוך זמן קצוב, לכן צריך להקים מוקדי שירות שיתנו מענה לשאלות יבואנים ויהיה ניתן לדווח בהם על אי־ציות משרדי לנהלים בדבר מתן רישיון או על זמני מענה מופרזים כדי לשפר את השקיפות ולזרז את הליכי היבוא.
מלבד צעדים אלה להגברת הנגישות והשקיפות, יש לציין שבימים אלה מקודמת רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שמטרתה להקל על אסדרת היבוא. על מנת שהיא תצליח ולא תיפול בין הכיסאות בדומה לרפורמות עבר, יש לבטל באופן מלא את התקינה הישראלית הפרטנית והייחודית ולאפשר כניסה חופשית של מוצרים העומדים בדרישות הדירקטיבות האירופיות.
פורסם לראשונה בערוץ 7
