מערכת הבריאות הציבורית בישראל מבוססת על מנגנון מימון ציבורי המגיע מתוך מס בריאות ומתקציב המדינה, ועל אספקת שירותי בריאות על ידי ארבע קופות חולים, המתחרות ביניהן על נתח שוק. אחד התנאים ההכרחיים שמאפשרים תחרות על הספקת שירותי הבריאות הוא יכולתם של המבוטחים לעבור בקלות מקופה לקופה .

לאורך השנים חלו שינויים בתנאי המעבר בין הקופות. כיום ישנם שישה מועדים בשנה בהם אפשר לבקש לעבור מקופה לקופה, וניתן לעשות ז את לכל היותר פעמיים בשנה. החל משנת 2011 המעבר בין הקופות יכול להתבצע גם באמצעות האינטרנט, ללא תשלום. אפשרות זאת גרמה לגידול יחסי בכמות המבוטחים שהחליטו על המעבר. האפשרות לעבור קופה מבלי לאבד את הזכויות בביטוחים המשלימים גרמה להורדת חסמי מעבר נוספים.

התחרות בין קופות החולים חיונית, במיוחד בימי הקורונה. המרוץ להגדלת נתח השוק יוצר לקופות תמריץ להשתפר, להתייעל, לייצר חווית שירות טובה יותר ולאמץ חדשנות טכנולוגית. כך נהנית מערכת בריאות מכל העולמות. מצד אחד המימון ציבורי ושוויוני, ומצד שני התמריצים בה הם כאלו המאפיינים את השוק החופשי. כתוצאה משילוב זה מערכת הבריאות בקהילה מציגה תוצאות טובות בהשוואה בין-לאומית, ואף גרפה שבחים בדו"ח ה – OECD האחרון בעניינה. טיעונים אלו נכונים כמובן בימי השגרה, אך נכונים שבעתיים בתקופה של משבר בריאותי קשה. היכולת של הקופות להתחרות על מבוטחים – דווקא בימי משבר הקורונה – טומן בחובו אפשרויות בלתי מוגבלות לשיפור בשירות וביצירת ערך אמיתי למבוטחים על ידי שכלול מערך הבדיקות וקיצור זמן פיענוחן, שיפור בטיפול ובמעקב אחר מבודדים, ושיפור בשירות הניתן לחולים שנשארו בבתיהם או פונו למלוניות.

על אף זאת, מידי פעם צצות יוזמות בכנסת שמטרתן להקשות על המעבר בין הקופות. נקבע למשל כי הקופות לא יורשו להשתמש בתועמלנים ובסוכני מכירות לצורך שכנוע מבוטחים של קופות אחרות לעבור אליהן. כמו כן נבחנו האפשרויות לצמצם את מספר המועדים בשנה שבהם אפשר לעבור ולבטל את האפשרות לעבור באמצעות האינטרנט…