בכל הנוגע לשלטון החוק בישראל אנו נוטים להניח כי כל תופעה לא חוקית או הפעלת אלימות כנגד אזרחים יקבלו מענה על ידי המדינה, גם אם אין זה בהכרח המענה היעיל. ועדיין, בישראל ישנם עשרות אלפי אזרחים הנתונים תחת לחצי אלימות יום-יומית בלתי פוסקת שאינם מקבלים מענה משטרתי. למרות הנטייה לתרגם את המילה פרוטקשן ל"סחיטת דמי חסות", דמי הפרוטקשן לרוב אינם משולמים במסגרת תהליך סחיטה אלא במסגרת עסקית של מתן שירות על-ידי חברת שמירה, כזאת שאף מספקת חשבונית מס. הבעיה מתחילה כשלבעלי העסקים אין חופש בחירה אמיתי האם לקבל את השירות, אין יכולת להתמקח על המחיר, אין אפשרות לפנות לחברה מתחרה, ובעיקר, אין את החירות להשקיע את אותו הכסף בשירות אחר שעשוי להניב רווח כלכלי משמעותי לעסק, גם אם אותם כספים מנעו פגיעה כלכלית ברכוש.
תופעת הפרוטקשן, למרות היותה פשיעה פרטנית המופנית כלפי עסקים וחברות באזורים גיאוגרפים מסוימים, הינה למעשה פשיעה קולקטיבית שפוגעת בכולנו. מחקרים בעולם הראו כי במקומות מסחר ותעשייה צפופים, באזורים בהם שלטון החוק מתקשה לייצר אכיפה נאותה, כמעט 100% מהעסקים יסכימו לשלם את דמי הפרוטקשן ולא ידווחו על כך למשטרה. לפיכך, העבירה הזאת היא מעין מס המגדיל עלויות לחברות ועסקים. מכיוון שפרוטקשן מתרכז בפריפריה וקורבנותיו הם כל מי שנמצא באותו אזור תעשייה ומסחר, החל ממפעלים, דרך עצמאים בעלי עסקים קטנים ובינוניים, ועד לחברות ממשלתיות כמו קק"ל או חברת החשמל, מדובר בהשלכות כלכליות חמורות על הכלכלה האזורית אשר פוגעת בשוק החופשי, משפיעה על מחירי המוצרים וחוסמת תחרות. בין אם מדובר בבעל המסעדה שנאלץ להעלות את מחירי המוצרים לתושבים, מפעלים שסגרו ועברו למקום אחר כדי להקטין עלויות ועקב כך פיטרו אלפי תושבים, או חברה ממשלתית שאת הוצאותיה עבור הפרוטקשן אנו מסבסדים במיסים – עבירת הפרוטקשן משיתה עלויות כבדות על כלל האזרחים.
לצד זאת קיימים העסקים המעטים והאמיצים שבחרו לא לשלם המדווחים על נזקים עצומים לרכוש. כך שאותם עסקים גם ספגו הפסדים וגם נאלצו לשלם פרוטקשן כדי לא להפסיד את רכושם כליל. כל ירי לעבר חנות, שריפת כלי עבודה בשווי מליונים, או נזק עצום אחר לרכוש, מובילים לכך שלאורך זמן גביית הפרוטקשן מפחיתה משמעותית את ההשקעות והצמיחה באזורים הגיאוגרפים בהם היא מתמקדת.
המאבק בפרוטקשן גוזל משאבים ציבוריים רבים בניסיון לתפוס את הפושעים, מחד, ואינו מספק מענה הולם לקורבנות מאידך, משום שהפשיעה אינה מקבלת מענה הולם בחוק העונשין. במאי 2020 במסגרת חקירה רבת שנים בעלת עלויות גבוהות למדינה, חשפה משטרת ישראל פרשת סחיטה ואיומים על בעלי תפקידים ציבוריים וקבלנים בפרויקטים של בנייה ותשתית בהיקפים של 30 מיליון שקלים. ראש ארגון הפשיעה האחראי לסחיטה לא הופלל בחקירה, ושלושת ה"חיילים" שלו הורשעו בסחיטה, כאשר על אחד נגזרו 14 חודשי מאסר, בעוד עונשם של שני האחרים הסתכם בעבודות שירות. לסיפור הזה יש מוסר השכל חשוב: גביית הפרוטקשן היא פשע כלכלי משתלם ביותר לפושעים, והפסדי ביותר למוסדות המדינה. אותו מבנה חוקי במסגרתו גביית פרוטקשן איננה פשע, אלא שירות עסקי המסופק על ידי חברות שמירה, הוא זה שגם מאפשר לסוחטים להסוות את הפשיעה תחת פעילות עסקית לגיטימית ומייצר תשתית נרחבת להלבנת הון שעשויה להגיע למיליארדי שקלים לאורך השנים. המדינה יכלה להשקיע כספים אלה לצמיחה כלכלית ולרווחת האזרחים.
בבחירות הבאות עלינו לדרוש מנבחרינו תכנית למאבק בפשיעה הכלכלית של הפרוטקשן. הגדרה ברורה לעבירת דמי החסות וענישה הולמת, מדידה מסודרת של מקרי הפשע וקביעת יעדים להפחתתם ופיקוח מדויק יותר על חברות השמירה שיצמצם את הלבנת ההון במסגרתן. אכיפה כלכלית אשר תשנה את משוואת העלות-תועלת הנוחה לארגוני הפשיעה, והקמת קרן חילוט ייעודית לכספי הפרוטקשן, אשר יופנו לפעילות ציבורית לסיוע לקורבנות, הם רק ההתחלה, בדרך להשיב לכולנו את הכספים שארגוני הפשיעה גוזלים מאיתנו.
פורסם לראשונה במוסף העסקים של "יום ליום" תחת הכותרת "מחיר הפרוטקשן".
