החוק המוצע מבקש להעלות את גיל הפרישה לנשים, באופן הדרגתי (גיל הפרישה מתוכנן לעלות מ-62 ל-65 באופן הדרגתי במשך כעשור. כמו כן, מוצע להחיל מנגנון אוטומטי להעלאת גיל הפרישה לאישה, שבמסגרתו החל מיולי 2038 יעלה גיל הפרישה לאישה, אחת לשלוש שנים, בשני שלישים מהעלייה בתוחלת החיים לאישה בגיל 65, וזאת עד ליום שבו ישתווה גיל הפרישה לאישה לגיל הפרישה לגבר). חשוב לקדם נושא זה על מנת להתאים את החקיקה הקיימת להתפתחויות הדמוגרפיות בארץ, לחקיקה הקיימת הרווחת בעולם וכן על מנת למנוע השפעות כלכליות שליליות, שיהוו עול במיוחד על הדור הצעיר. חשוב גם להתחיל את העלאת גיל הפרישה לנשים מוקדם ככל האפשר, על מנת לאפשר תהליך הדרגתי, שיתפרס על פני תקופה אחרונה, תוך פגיעה מינימלית בנשים מבוגרות שקרובות כיום לגיל הפרישה.
נכון להיום, גיל הפרישה לנשים בישראל עומד על 62 וגיל הפרישה עבור גברים הוא 67. גיל הפרישה לנשים בישראל הוא מהנמוכים בקרב מדינות ה-OECD. בנוסף, הפער בין גיל הפרישה לנשים לבין גיל הפרישה לגברים כמעט ואינו קיים עוד במדינות מערביות, וב‑31 מתוך 38 מדינות ה-OECD אין פער בגיל הפרישה לגמלאות בין גברים לנשים, או שפער כזה, ככל שהיה קיים בעבר, ייסגר בשנים הקרובות. במדינה אחת הפער נובע מהצמדה של גיל הפרישה לתוחלת החיים, ב- 2 מדינות נוספות יישאר עדיין פער קטן של שנתיים או פחות, ורק ב-4 מדינות וביניהן ישראל, צפוי על פי החקיקה הקיימת כיום, פער של חמש שנים. פער זה אינו מוצדק, במיוחד כאשר תוחלת החיים לאישה גבוהה מזו של גבר בכ-4 שנים בממוצע, וכן פוגע במאבק הקיים לשוויון על פי חוק, ולשוויון הזדמנויות בחינוך ותעסוקה בין המינים.
תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא מהגבוהות בעולם. בעשרים השנה האחרונות תוחלת החיים עלתה בכ-5% ובשנת 2020 היא עמדה על 81 לגברים ו-84.8 לנשים. בעקבות כך היחס בין מספר האנשים בגילאי 20-64 למספר האנשים בגילאי 65 ומעלה, קטן בכ-12% בשני העשורים האחרונים, וצפוי להצטמצם אף יותר ולרדת מ-4.2 ל-2.8 בארבעת העשורים הקרובים.
להתפתחויות אלו השפעות הן ברמה המקרו-כלכלית והן ברמת משק הבית הבודד. העלייה המתמדת בתוחלת החיים משמעותה שהכסף שנחסך לפנסיה וכן הקצבאות של המדינה המיועדות לגיל השלישי צריכות להספיק לזמן רב יותר. החיסכון לפנסיה נדרש לממן תקופה ארוכה יותר של חיים לאחר גיל הפרישה, דבר שפוגע בגובה הקצבה החודשית ועלול לדרוש שיעורי חיסכון גבוהים יותר על חשבון הצריכה הפרטית ורמת החיים בגילאים צעירים יותר. באותו אופן, התארכות תקופת הגמלאות מעמידה בסימן שאלה את יכולתם של גמלאים לממן עצמם בתקופת הגמלאות ולשמר את רמת החיים ממנה נהנו בזמן שנות עבודתם. קושי זה משמעותי במיוחד בקרב נשים, שכן תוחלת החיים שלהן גבוהה מזו של גברים.
בנוסף, התפתחויות אלו עלולות לפגוע ביכולתו של המוסד לביטוח הלאומי לעמוד בהתחייבויותיו ולשלם קצבאות לדורות הבאים. כתוצאה, הדור הצעיר של היום יאלץ לשלם בעשורים הבאים הרבה יותר מסים ותשלומים לביטוח הלאומי על מנת לתמוך בקצבאות הזקנה של המבוגרים, ובמיוחד של המבוגרות. לא זאת בלבד, אלא ההעלאה העתידית בגיל הפרישה של נשים – שבטווח הארוך תהיה בלתי-נמנעת – תמנע מאותן צעירות של היום לקבל את הפריבילגיות שהן נדרשות לממן עבור נשים מבוגרות של היום. בעשורים האחרונים מדינות רבות העלו את גיל הפרישה על מנת להציל את מערכת הביטוח לאומי מקריסה. בעידן של תוחלת חיים הולכת וגדלה, לא ניתן לשלם פנסיה לכל כך הרבה שנים, והפתרון המתבקש הוא העלאת גיל הפרישה.
הטענה כי צעד כזה פוגע בנשים, בפנסיה, בקצבת הזקנה שלהן ובעתידן, נשמעת לעיתים אך היא מוטעית ביסודה. העלייה בתוחלת החיים מובילה דווקא לכיוון ההפוך, כספי הפנסיה והקצבאות נדרשות לממן תקופת זמן ארוכה יותר ולכן הקצבאות נמוכות יותר ולאורך זמן רב יותר. חישוב שנעשה בקרנות הפנסיה הוותיקות, מצא כי לאישה בת 62 צפויה תוחלת חיים עד גיל 89. אישה כזו תבלה 27 שנות חיים בפנסיה, עם קצבה חודשית ממוצעת של 4,700 שקל. אם גיל הפרישה יעלה ל‑65, קצבת הפנסיה שלה תתעדכן לכ-5,500 שקל – תוספת של 700 שקל (16%), לקצבת הפנסיה במשך 24 שנים.
כמו כן, הטענה כי הדבר יביא לשחיקה ושיעורי תעסוקה נמוכים בגילאים מבוגרים אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים. העלאת גיל הפרישה ב-2003-2009 בשנתיים נוספות תרמה משמעותית לגידול של שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה בקבוצות הגיל המבוגרות בפרט, ולגידול שיעור ההשתתפות הכולל בגילים 25-64 בכלל. לאחר יישומו של חוק גיל הפרישה, עלו שיעורי ההשתתפות של בנות 60-61 ב-9% ושל בני 65-66 ב-17%.
על כן, חשוב לתמוך בהצעת החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים, במטרה למנוע את ההשפעות השליליות הצפויות ולהתאים את החקיקה למצב הנתון בארץ וכן להתפתחויות הדמוגרפיות העתידיות. צעד זה ימנע מנשים מבוגרות רבות לחיות בעוני לאחר גיל הפרישה, וכן ימנע מצב בו נשים צעירות יממנו עיוות היסטורי שבוודאי יתוקן בעתיד – ולכן הן עצמן לא יוכלו לזכות בו. בנוסף, צעד זה ישפר את שיעורי התעסוקה ויתרום לעליית רמת החיים של כלל הציבור.
