באחרונה עלתה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת הצעת חוק להפרדת כרטיסי האשראי מן הבנקים. מאחורי המהלך קיימת תחושה שהעמדה הדומיננטית של הבנקים בענף כרטיסי האשראי מאפשרת להם להדוף מתחרים מכלל השוק האשראי הצרכני, ובכך לייקר את האשראי. הצעת חוק זאת מצטרפת לשורה של הצעות רפורמה שנועדו לעודד תחרות בענף האשראי הצרכני ולהפוך אותו לנגיש וזול יותר. אפשר למנות בין היתר את היוזמה של בנק ישראל להנהיג "תעודת זהות בנקאית" כדי לפגוע במונופול של הבנקים על נתוני אשראי, ואת התיקונים שנעשו באחרונה בחוק שירות נתוני אשראי אשר נועדו לספק מידע איכותי יותר לספקי אשראי שמתחרים עם הבנקים.   המאמצים להקטין את כוח השוק של הבנקים בשוק האשראי הצרכני אכן חיוניים. אולם הם טומנים בחובם גם אתגרים מורכבים בשל המעמד המיוחד של שוק האשראי בכלכלה, אתגרים שאי אפשר להתעלם מהם. בענף רגיל של המשק, שבו קיימים ליקויים בתחרות שמייקרים את השירות, טיפול בכשל מקומי ממצה את המהלכים הנדרשים. בשוק הסלולר הצליחו ליצור תחרות, והיום הצרכן נהנה מהתוצאות. באשראי התמונה שונה. האשראי למעשה אינו מוצר בפני עצמו אלא אמצעי פיננסי שהשפעתו מורגשת בעוצמה בכלל המשק והחברה. אשראי זמין יותר ויקר פחות יגרור בהכרח שינויים מרחיקי לכת במשק הישראלי, והשפעתם תורגש גם במערכת המשפט. שינויים אלו יחייבו רפורמות נרחבות בענפים אחרים. השפעה אחת תהיה בביקושים. הביקוש העצום לאשראי הוא בעצם ביקוש לכל המוצרים והשירותים שניתן לרכוש רק באמצעות אשראי. האשראי מאפשר לאנשים לצרוך היום מהמשכורת של מחר; הדבר מוסיף לכלל הביקוש במשק. תוצאה חיובית צפויה היא גידול בתוצר ובצריכה הפרטית. לצד זה, העצמת הביקוש תהווה לחץ אינפלציוני. התוצאה: או אינפלציה מוגברת, או מאבק נגד הלחץ על ידי מדיניות מוניטרית מצמצמת שעלולה ליצור מחנק אשראי בענפים מסוימים של המגזר העסקי, לצד ענפים אחרים שיראו שגשוג מהביקוש המוגבר. יותר אשראי משמעותו גם יותר מקרים של חדלות פירעון – אנשים שאינם מסוגלים להחזיר את החובות. אבל המערכות היום אינן ערוכות להיקף רחב של חדלות פירעון. מחקר שערכתי עבור מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מראה שהיום רוב החייבים שמגיעים למצב זה נהפכים ל"חייבים המוגבלים באמצעים". הם משלמים סכום קבוע, לרוב נמוך, מדי חודש ולפרק זמן בלתי מוגבל. כל שיפור במצבם הכלכלי יתועל בעיקר לטובת הנושים, ולכן לאנשים אלו אין למעשה תמריץ ליצירה כלכלית. הסכומים הזעומים שהם משלמים גם אינם תורמים משמעותית לנושים להחזרת החוב המקורי. שחקן זה יורד למעשה מן המגרש הכלכלי. מבחינה פורמלית, החוק נותן אפשרות לפתיחת דף חדש על ידי הפטר מחובות בהליך של פשיטת רגל. אבל השימוש במסלול זה עבור אנשים שהסתבכו בחובות של אשראי צרכני (בניגוד לאשראי עסקי, ערבות, או הסתבכות בפלילים) הוא קטן למדי. המחקר במרכז טאוב מצא שרק כמה מאות בודדות של חייבים בשנה מקבלים פטור מלא על רקע חובות רגילים של אשראי צרכני, מול יותר משבעים אלף איש שנשארים מסיבות שונות במסלול של חייב מוגבל שמשועבד למערכת לצמיתות.

הזדמנות כלכלית או הסתבכות כלכלית?

הנגשה והוזלה של אשראי יביאו כאמור בהכרח למספר הולך וגדל של אנשים שייכנסו למצוקה כלכלית עמוקה בשל שינויים שגרתיים יחסית שמתרחשים בחייו של אדם – מחלה, פרידה, אובדן מקום עבודה או כושר עבודה. לא סביר שמספר כה רב של אנשים בו זמנית יסבלו ויושבתו כליל מפאת חובותיהם. במחקר הנזכר הראיתי שכמעט בכל מדינה שבה השימוש באשראי צרכני נהיה נפוץ, משטר חדלות הפירעון מאפשר מסלול פשוט ונגיש של התחלה חדשה שתחזיר לחייבים את התמריץ ליצור ולעבוד. בארצות הברית ובאנגליה הכלי הוא פשיטת רגל; במערב אירופה הכלי הוא לרוב "שעון מתקתק" אשר קובע אופק משפטי לפעולות גבייה. בישראל אפשר לשקול את האופציות האלו או אחרות, אבל המצב הנוכחי – המסלול החונק והנצחי של חייב מוגבל באמצעים ללא מוצא – אינה מהווה אופציה סבירה. לגבי השכבות החלשות, אשראי זול יעניק להן הזדמנויות כלכליות חדשות, החסומות בפניהן בשוק האשראי היקר שקיים היום. אלא שהוא יביא גם הזדמנויות חדשות להסתבכות כלכלית עבור שכבות אלו, שהן פגיעות במיוחד. לסיכום, ענפים רבים במשק הישראלי לוקים בחוסר תחרותיות, היצע מוגבל ומחירים מופרזים. ברוב הענפים האלו, הצלחה במיגור החסמים, הנגשת והוזלת השירות הן כל מה שנדרש. אבל האשראי הוא שונה. הנגשת האשראי למשקי הבית מהווה צעד נחוץ ומבורך, אבל כזה שיפתח גם תיבת פנדורה של השפעות על כלל המשק, החברה והמערכת המשפטית. יש צורך בהיערכות מוניטרית ומאקרו-כלכלית, רפורמה במשטר חדלות הפירעון, ותשומת לב קפדנית להשפעה של מהלך זה על משפחות עניות. מאמצי הייעול מחייבים במקביל היערכות לאתגרים אלו בצורה מסודרת ומושכלת.   המאמר פורסם לראשונה בכלכליסט