מקצוע עריכת הדין בישראל מוסדר באופן שאין לו אח ורע. אין עוד מקצוע בישראל שישנה בו חובת חברות באיגוד מקצועי; שהאיגוד המקצועי הוא גם בעל סמכות הרישוי, ההסמכה והשיפוט המשמעתי ; ושהחוק מעניק מעמד כה חזק לאיגוד המקצועי, למוסדותיו ולחבריו. גם בהשוואה בין-לאומית, לשכת עורכי הדין בישראל היא תופעה חריגה. ביתר המדינות, הן באירופה והן בעולם האנגלו-אמריקני, ישנה הפרדה בין החברות באיגוד המקצועי ובין הגוף בעל הסמכויות, ולא ניתן ריכוז כוח בידי הגילדה כמו בישראל.
לתופעה זו כמה השלכות חמורות – הן במישור העקרוני והן במישור המעשי היא יוצרת שורה של עיוותים שלא ניתן להשלים עמם. מסתבר כי שורשיה של התופעה היסטוריים: לאחר הקמת המדינה רווחה בישראל גישה שראתה בעורכי הדין גורם חשוב לביצור מוסדות המדינה. ניתוח עדכני של הנימוקים והשיקולים הללו מלמד כי אין להם היום עוד כל תוקף.
לאור כל זאת, נייר העמדה ממליץ על רפורמה יסודית באסדרת מקצוע עריכת הדין: במוקד הרפורמה עומדת הפיכת לשכת עורכי הדין לאיגוד מקצועי וולונטרי, שיפעל לצד איגודים אחרים; העברת סמכויות הרישוי לידי גוף שיפעל תחת משרד המשפטים; וביטול נציגות עורכי הדין בוועדה הממנה שופטים לערכאה החוקתית העליונה.
