הפחתת המע"מ על מוצרי מזון היא אחת ההבטחות הנפוצות בקרב נבחרי ציבור שחפצים באהדת הציבור, במיוחד בתקופות של בחירות לכנסת. מדיניות זו מוצגת לפעמים כאמצעי להתמודדות עם יוקר המחיה ועם פערים חברתיים.
ארגונים השואפים למתג עצמם כ"חברתיים" לעתים תומכים בכך, ולאחרונה הצטרפה לדרישה להפחתה כזו נשיאות המגזר העסקי, שמייצגת ארגונים כמו התאחדות התעשיינים, התאחדות האיכרים והחקלאים ועוד, במסמך שפורסם על-ידם ב‑11 בפברואר 2019. הצעתם היא להחיל מע"מ מופחת בגובה של 8% על כלל מוצרי המזון (בנוסף לפטור הקיים על פירות וירקות), "במטרה לשפר את מצבם היחסי של בעלי ההכנסה הנמוכה", לדבריהם.
אולם מנגד, ארגון ה-OECD קרא לממשלה להתנגד לכל הצעה של החלת מע"מ דיפרנציאלי. מע"מ מופחת על מוצרי מזון הוא אומנם תופעה רווחת במדינות אירופה, אך גם האיחוד האירופי מטיף נגד מע"מ דיפרנציאלי ופועל לבלימתו.
היקף ההוצאה על מזון הוא משמעותי עבור כל משפחה. אומנם חלקה ביחס לסך הצריכה גבוה יותר בקרב השכבות החלשות, אך במונחים כספיים אבסולוטיים הוצאה על מזון (ללא פירות וירקות) גבוהה יותר בקרב השכבות החזקות.
עלות ההטבה המוצעת עומדת על 5.7 מיליארד שקל בשנה (הפסד המע"מ הישיר). הפחתת שיעור המע"מ על מוצרי המזון ל-8% תוזיל את סל התצרוכת של משפחה בחמישון התחתון בכ-146 שקל לחודש לעומת כ-211 שקל למשפחה בחמישון העליון. כלומר, מע"מ דיפרנציאלי אינו פתרון יעיל לטיפול בפערים חברתיים.
אם המטרה היא אכן לסייע לשכבות החלשות, מדיניות אלטרנטיבית של מתן 172 שקל בחודש לכל משק-בית במדינה הייתה יכולה לסייע יותר למשקי הבית בחמישון התחתון. מדיניות כזו היא לא בהכרח מומלצת, אך בוודאי שהיא עדיפה מכל הבחינות (כולל מבחינת הפרוגרסיביות שלה) על הטבת מע"מ למזון.
למע"מ דיפרנציאלי ישנן מגרעות נוספות. מע"מ בשיעור אחיד נוח מאוד לחישוב ולגבייה, ואפשרויות תכנוני המס מוגבלות. לעומת זאת, הטלת מע"מ דיפרנציאלי תעודד רמאויות ותגביר את התופעה של העלמת הכנסות ודיווח חסר. במקביל, יגבר משמעותית הקושי של רשות המסים לגלות את העבירות. ככול שמערכת המס מורכבת ובעלת אפשרויות רבות יותר לתכנון ולהעלמה – כך גדלות עלויות התפעול שלה, שחלקן יגולגלו גם הן לצרכנים.
כמו כן, למע"מ בשיעור אחיד יש פגיעה מועטה יחסית ביעילות הכלכלית, מכיוון שהוא מבטיח יעילות בשרשרת הייצור של המוצר, ותהליך החיוב והזיכוי של העסקים הוא פשוט יותר.
יתר על כן, מע"מ דיפרנציאלי מזמין לחצים רבים מצד סקטורים להרחבת ההטבה למוצרים נוספים, והניסיון בעולם מלמד כי מבחינה פוליטית כמעט בלתי אפשרי לסגת ממדיניות זו.
מעבר לכך, ההטבה לא תתגלגל כולה לכיס הצרכנים. חלק מההטבה תתגלגל לחקלאים, למשווקי התוצרת החקלאית, לבתי האריזות, ליבואנים, לבעלי המניות של מפעלי המזון ולרשתות השיווק. לכן, למעשה, הפחתת המחירים לצרכנים צפויה להיות בשיעור נמוך יותר מאשר הפחתת המע"מ.
לסיכום, הניסיון בעולם מלמד כי מע"מ דיפרנציאלי הוא כלי יקר, שפוגע ביעילות הכלכלית בשל העיוותים הרבים שהוא יוצר במערכת הכלכלית ואינו יעיל לשיפור רווחתן של השכבות החלשות. להפך – במקרה שהצעה תתקבל, השכבות החלשות הן אלה שבעיקר צפויות להיפגע, משום שהמחסור ב-5.7 מיליארד שקל (מדי שנה) יביא לשירותי חינוך, בריאות ורווחה נחותים יותר עבורן. הציבור יצטרך בסופו של דבר לממן חלק משמעותי מעלות המתנה הנדיבה שתגיע לכיסי בעלי החברות הגדולות במשק. הייתכן שזו הסיבה שנשיאות המגזר העסקי מקדמת את ההצעה האומללה הזו?
