אמנם רוממות הדמוקרטיה מפעמת בגרונו של יו״ר ההסתדרות, אך נדמה ששלטון החוק – קצת פחות. אותה שביתה כללית שכליה התבשרנו באותו בוקר היתה שביתה בלתי חוקית, ״שביתה פראית״, וזאת משני טעמים שונים.
ראשית, חוק יישוב סכסוכי עבודה קובע תנאי סף ברורים להכרזה על סכסוך עבודה ועל שביתה, ואלו מחייבים למסור הודעה מוקדמת על השביתה לפחות חמישה עשר יום מראש. דרישה זו לא הטרידה את העומד בראש ההסתדרות. השביתה פרצה מייד – ללא התרעה כלשהי.
שני, מדובר בשביתה פוליטית גרידא – האסורה על פי פסיקת בית המשפט העליון. שביתה פוליטית היא שביתה שמטרתה אינה שיפור זכויות העובדים והגנה עליהם, אלא שביתה שמטרתה המוצהרת – כפי שהודה יו״ר ההסתדרות בדבריו – לכפות על רשויות השלטון שינוי מדיניות. שביתה כזו נקבעה על ידי בית המשפט העליון כשביתה לא לגיטימית, האסורה על פי חוק. זאת בשל החשש כי קבוצות אינטרס בעלות כוח כופה יעשו שימוש בכוחן.
אך החוק והפסיקה – שאותם יו״ר ההסתדרות מכיר היטב – אינם מטרידים את ההסתדרות. כל האזרחים שווים בפני החוק, אך יש אזרחים שווים יותר. לא משנה אם אתם בעד הרפורמה או נגדה, אסור לקבל צפצוף על החוק והפסיקה. כל מחאה, ולא משנה באיזה נושא, חייבת לכבד את שלטון החוק. אבל נראה שלהסתדרות אין הדבר נוגע. ההסתדרות שיתקה את מדינת ישראל, בניגוד לחוק, בשל שיקולים פוליטיים ואישיים. ולמרות כל זאת, אין פוצה פה ומצפצף.
משמעות הדברים אינה רק פגיעה בשלטון החוק, אלא אף זילות מוסד השביתה עצמו. על חשיבות השביתה עמד בן-גוריון, כאשר קבע כי ״לא פעם יאלץ הפועל המאורגן להגן על עצמו מפני הורדת השכר והרעת תנאיו״. השביתה היא ״נשק יום הדין״, מוצאו האחרון של העובד לשם הגנה על זכויותיו. אבל כדי שהשביתה תצליח לשמור על זכויות העובדים, עליה להיות עבור העובדים ועבורם בלבד. שביתה המנוצלת למטרות אישיות ופוליטיות גורמת לזילות במוסד הזה, ובכך לפגיעה בעובדים עצמם.
פורסם לראשונה ב״ישראל היום״.
