בעת ביקורי האחרון בארצות הברית, נזדקקתי להסביר לאמריקאי חביב מה הסיפור מאחורי חוק הלאום.
ארצות הברית אינה מדינת לאום. אין בה קבוצה מיוחדת שמנסים לקדם את זהותה, למרות שמדובר במדינה שרובה לבנים ונוצרים. אותו אמריקאי סיפר לי שקרא בעיתון 'הארץ' באנגלית שישראל מקדמת חוק לא דמוקרטי הקובע כי ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, וביקש להבין מהו תוכן החוק ומדוע אינו דמוקרטי. אחרי שעברנו סעיף סעיף, השאלה שלו הייתה "איך זה שהחוק הזה לא חוקק מזמן?". הסימפתיה שלו לחוק לא נבעה מתוך אהבה עיוורת למדינת ישראל, אלא מתוך הבנת תוכן החוק והבנת המושג דמוקרטיה.
הדבק החברתי שקיים בארצות הברית נובע מקבלת אמנה חברתית המוסכמת על כלל האזרחים שמאמצים את דרך החיים האמריקאית. מודל זה הוא היוצא מן הכלל בעולם.
דמוקרטיה היא בראש ובראשונה שלטון העם. זו צורת משטר ש"מולבשת" על עם כלשהו. ישנן יותר מ‑190 מדינות חברות באו"ם, רובן מדינות לאום. דמוקרטיה ליברלית במובן המהותי כוללת גם תפיסות מסוימות של זכויות אדם. ספק אם מישהו יטען לגבי דנמרק, נורבגיה או שבדיה שהן לא דמוקרטיות. במדינות אלו הדת הנוצרית-לותרנית היא הדת הרשמית של המדינה. יש חובה על חינוך הילדים בהתאם, וכן לשייך את המלוכה לכנסייה הלותרנית.
אירלנד, גרמניה, הונגריה, פולין ומדינות אירופיות נוספות משמרות קשר לאומי על בסיס מוצא אתני או תרבותי. הן משקיעות משאבים לקידום הזהות הלאומית בארצן ומחוצה להן. אוסטרליה, ניו זילנד, אנגליה, יוון, ספרד ועוד מדינות רבות מציגות את הצלב על דגלן. ההמנונים של רוב מדינות אירופה מזכירים שיוך נוצרי, אתני או לאומי. אזרחי המדינה אשר אינם נוצרים לא מרגישים ששוללים מהם זכויות אדם. מתברר שרק בישראל קיום חוק המבקש לעגן את זהותה של המדינה יוצר בעיות דמוקרטיות.
חוק הלאום בכלל לא התייחס לנושאים דתיים-יהודיים, אלא רק ציין כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. דבר שנראה כל כך פשוט למי שמתבונן מבחוץ, הפך להיות נושא לדיון.
לאלו שמתנגדים לחוק, אציע שלכל הפחות יהיו הוגנים – הוויכוח על החוק קיים רק בגלל שהתחלתם אותו. אם לא תעלו טיעוני סרק על הבעייתיות שבו, לא נצטרך להשקיע אנרגיה בלהצדיק אותו לאחר מכן בחו"ל. לאזרחים רבים בעולם הוא נראה טבעי. כנראה שהם זוכרים לשם מה התכנסו היהודים בארץ ישראל.
המאמר פורסם לראשונה באתר ערוץ 7
