בשבועות האחרונים האוצר ניהל משא-ומתן מול הסתדרות המורים בנוגע להסכם השכר לעובדי הוראה בשלבי החינוך השונים. להסכם שזה עתה נחתם צפוי להיות השפעה מכרעת על מדיניות החינוך בעשור הקרוב. סביר שההסכם יצמצם מעט את הפער בין מורים ותיקים לצעירים, אך לא מספיק. בהסכם לא נעשו מספיק מאמצים כדי לתקן עיוותים שנוצרים בגלל מודל התגמול לפי ותק, שלצורך כך נדרש מאבק עיקש מול ארגוני המורים הדורשים לשמר את המצב הקיים, מאבק שלא נעשה בצורה מלאה הפעם.
שכרם של עובדי הוראה נקבע בעיקר לפי הוותק. בפועל, עובדי הוראה צעירים מועסקים בהיקפי משרה נמוכים, ורק לאחר יותר מעשור היקף המשרה מגיע לכמעט מלאה. לצד זאת, עובדי הוראה זכאים לתוספות שכר המושפעות גם כן מוותק. בנוסף, מורים רבים מקבלים עליהם תפקידים נוספים בבית הספר. הם מחנכים כיתה, מרכזים מקצוע או שכבה, ועוד.
גובה התגמול לעובד הוראה ותיק גבוה יותר מפי שניים לעומת עובד מתחיל באותו תפקיד. בנוסף, חלק מהתפקידים דורשים ותק כתנאי כניסה, וחלק מהתפקידים תפוסים למשך זמן רב על-ידי ותיקים, כך שגם אם מורה צעיר עומד בדרישת שנות הוותק, הוא לא יכול למלא אותו כל עוד התפקיד לא יתפנה. בכך נמנעת ממורים צעירים האפשרות לקבל תגמול ולהתקדם מקצועית.
כתוצאה, שכרם של עובדי הוראה גדל בצורה עקבית עם הגידול בוותק ונעצר רק לאחר 35 שנים. זאת למרות שהשפעה של הוותק על איכות ההוראה חשובה רק בתחילת הקריירה וככל הנראה זניחה בשלבים מאוחרים יותר.
בני דור ה־Y מחליפים עבודה בתדירות גבוהה, ובמקביל המשק בתעסוקה מלאה, ושוק העבודה, ברוב הענפים, מתגמל כישורים ולא ותק או גיל. צעירים איכותיים נמנעים מכניסה למערכת החינוך, או נוטשים אותה במהרה, לטובת עבודות בהן יוכלו להגשים את שאיפותיהם, תוך שיפור שכרם. חוסר היכולת של המערכת למשוך ולשמר מורים צעירים איכותיים בגלל מודל הותק יוצר נזק עצום לאיכות החינוך.
כישלון מתמשך
עובדי הוראה ותיקים הנמצאים ברמת השכר הגבוהה במערכת משתכרים בין 31% ל־56% יותר מאשר השכר הממוצע במשק – תלוי בשלב החינוך. השוואה דומה למדינות ה־OECD מגלה כי השכר למורים ותיקים גבוה יותר בישראל מהנהוג בכל שלבי החינוך – גן, יסודי וחטיבת ביניים.
לעומת זאת, כאשר עורכים השוואה לעובדי הוראה צעירים, המצב מתהפך. אין זה מפתיע שבמשרד החינוך נכשלים בשיווק מקצוע ההוראה כמקצוע אטרקטיבי לצעירים איכותיים.
בתחתית המדד
נבחרי ציבור התומכים בשמירת מנגנון הוותק, מנסים לצייר את המאבק של משרד האוצר לשינוי במנגנון הרסני זה כניסיון לקדם ניאו־ליברליזם בחינוך. אולם מבנה השכר במערכת החינוך הישראלי מסתמך יותר על ותק מרוב מדינות ה־OECD, ואילו דווקא המדינות הנורדיות הסוציאל־דמורקטיות הן המובילות מבחינת הסתמכות מועטה בותק.
למורה מתחיל בישראל ייקח 36 שנים כדי להגיע לפסגת השכר – 9 שנים יותר מהממוצע במדינות ה־OECD. בדנמרק למורה מתחיל ייקח שליש מהזמן בישראל כדי להגיע לפסגת השכר. במערכת החינוך בפינלנד, שנחשבת מהטובות בעולם, ייקח למורה 16 שנים פחות; ובנורבגיה 20 שנה פחות.
המשמעות היא שדווקא באותן מדינות סוציאל־דמוקרטיות פערי השכר בין וותיקים לצעירים הם מהנמוכים ביותר ב־OECD, בעוד שישראל נמצאת במקום השני בארגון.
מודל הוותק אינו מתאים לעולם העבודה בחדש, לרבות לעובדי הוראה צעירים ולמערכת ששואפת להעניק לתלמידיה חינוך איכותי. בעולם המתקדם כבר הבינו שיש להחליש את מנגנון הוותק, ובהתאמה מרכיב זה פחות משמעותי מאשר בישראל. נדרש להחליש את המנגנון באמצעות הסכמי השכר אשר יקדמו את ישראל לנעשה במדינות ה־OECD.
