בית המשפט העליון ידון השבוע בשאלה אם מי שקיבל את אמונם של 78 חברי כנסת יוכל לכהן כראש ממשלה אף שהוגשו נגדו כתבי אישום. אלא שבית המשפט לא מוסמך לעסוק בחוקי היסוד (במקרה זה "חוק יסוד: הממשלה"), ומצערת העובדה שנקבע בכלל דיון בעתירות שהוגשו בעניין.
בדומה למשל הידוע, צפרדע לא מרגישה אם מבשלים אותה לאט וכך לא מנתרת החוצה מן הסיר. הדמוקרטיה הישראלית היא כאותה צפרדע: ההידרדרות הזוחלת של מערכת המשפט הישראלית אל מחוץ לגבולות סמכותה וגבולות הדמוקרטיה במובן המוכר שלה, לא זוהתה בזמן על ידי מספיק אנשים.
כוחה של חוקה, ובמקרה שלנו חוקי יסוד, לא נובע מהשמיים אלא מנציגי העם שקבעו אותה ככזאת. שלטון החוק משמעו שאין קבוצה שריבונות העם לא חלה עליה. נבחרי הציבור קובעים את החוק ואין אליטה חסינה מפניו. גם לא בית המשפט העליון.
צריך להשיב את המושגים אל מולדתם. המצב הזה התאפשר בעיקר בשל השיטה החריגה למינוי שופטים הנוהגת בישראל, שגם לה אין מקבילה במערב. הרוביקון נחצה בזחילה אבל בבטחה.
עצם הנכונות לדון בשאלה מהווה חריגה חמורה משיטת המשטר הדמוקרטית. למעשה, אין אף מדינה מערבית שבה אזרח עם כתבי אישום לא יכול להתמנות לראשות ממשלה או לנשיאות. לשם הדוגמה, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, גרמניה, הולנד, צרפת, ארה"ב, בלגיה, אוסטריה, ספרד, דנמרק, אירלנד, שוויץ וצ'כיה – כולן עיגנו במישור החוקתי את אפשרותו של כל אזרח לכהן בראש הרשות המבצעת, למעט במקרים חריגים ביותר כגון הרשעה בבגידה.
זהו הגיון דמוקרטי פשוט: בחייה של אומה נוצרים מצבים שבהם ראש הממשלה הוא בעל שליטה מוגזמת ברשויות האכיפה. במצב כזה השפעתו על התביעה עלולה להוביל לכתב אישום נגד איש אופוזיציה כדי לחסלו פוליטית ולמנוע ממנו להתמודד. גם בישראל ראינו שימוש מופרז בכתבי אישום בתקופות מתוחות – כמו בזמן מחאות הפנתרים השחורים, אוסלו וההתנתקות.
בנוסף, לא יעלה על הדעת שגורם לא נבחר, פקיד בכיר ככל שיהיה, יוכל לסכל על פי שיקול דעתו את ליבת ההכרעה הדמוקרטית – זהותו של ראש הממשלה. פשוט העלו בדעתכם תרחיש שבו יועמ"ש בעשורים הראשונים של המדינה היה מחליט להגיש כתב אישום על הומוסקסואליות כנגד ראש ממשלה מכהן. את כללי המשחק אנחנו קובעים מתוך חשיבה לדורות הבאים ולא מתוך התוצאה הרצויה למחנה פוליטי מסוים כעת.
ועדת ונציה היא גוף משפטי המייעץ בשיפור המשטר הדמוקרטי במדינות מזרח אירופה וברה"מ לשעבר. על פי הנחיות הוועדה, שבה חברה גם ישראל, לא תישלל מאדם הזכות להיבחר אלא אך ורק לאחר הרשעה בעבירה חמורה. דרישת העותרים נגד הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו היא למעשה להעביר את ישראל להקבצה ב' של הדמוקרטיות. ישראל לא תרצה להזדהות עם המדינות שבהן נקבעים הדברים על פי עמדת התביעה בלבד.
ואכן, חוקי היסוד בישראל הגדירו מי יכול להיבחר לכנסת, קבעו שכל ח"כ יכול לזכות במנדט להרכבת הממשלה, וכן את התנאים להפסקת כהונתו של ראש ממשלה – הרשעה בפסק דין חלוט בעבירה שיש עמה קלון. אין שום אי-בהירות בחוק. נבחרי הציבור החליטו, בצדק, שלא להעניק למערכת המשפט את הסמכות להתערב בשאלה מי יהיה ראש ממשלת ישראל.
כבר לא ניתן להתעלם ולחשוב שהמערכת תאזן את עצמה. על מנת לייצב את מדינת ישראל יש להעביר את הסמכות למינוי שופטי העליון לידי הכנסת. כך, כמקובל במערב, מי שיאכוף את שלטון החוק בשם העם יהיה מי שמונה לכך בידי העם.
