כולנו מסכימים על הבעיה. המעונות וגני הילדים בהם נמצאים פעוטות מגיל אפס עד שלוש אינם בטוחים דיים. הדבר בא לידי ביטוי במספר הילדים המגיעים למיון כתוצאה ממפגעי בטיחות בגנים וכתוצאה מהשגחה לקויה. זאת בעיה המדירה שינה מעיניהם של כל ההורים לפעוטות שחוזרים לעבודה ומשאירים את ילדם בהשגחת זרים. במונחים כלכליים ניתן להגדיר את הבעיה כבעיית מידע. הילדים בגיל הזה חסרי יכולת להביע את עצמם, ולכן כל שנותר להורים הוא האמון במטפלת והתקווה כי ילדם נמצא במקום בטוח ומוגן. בעיות מידע מלוות ענפים רבים במשק. למשל, אין לנו הכלים לוודא כי המים שאנו שותים, האוכל המוגש במסעדה או הרכב בו אנו נוסעים בטוחים מספיק עבורנו. לשם כך נועדה הרגולציה. הממשלה קובעת תקנות וחוקים על פיהם בעל העסק או היצרן צריך לפעול כדי להבטיח מוצר או שירות בטוחים.
אך אליה וקוץ בה. רגולציה כבדה מידי יוצרת מספר בעיות. ראשית, היא מייקרת את המוצר על ידי העמסת עלויות על היצרן, שמגולגלות בחלקן על הצרכן. כך, רגולציה על מסעדות מייקרת את הארוחה במסעדה, ורגולציה על רכבים מייקרת את מחירם. אך זוהי הבעיה הקטנה, ורבים יטענו, ובצדק, כי תמורת הבטיחות הם מוכנים לשלם יותר. הבעיה הגדולה יותר היא פעילות פיראטית מתחת לרדאר הממשלתי. עבור אוכלוסיות חלשות שאינן יכולות לעמוד בעלויות הרגולציה, פעמים רבות הפתרון לעודף רגולציה הוא לפעול ללא רישיון כלל, כדי להימנע מהעלויות הכבדות. זוהי הסכנה הגדולה ביותר, מכיוון שייצור ללא רישיון טומן בחובו את הסכנה של הימנעות מכל כללי הבטיחות וכתוצאה מכך הגדלת הסיכון בצורה משמעותית. כאשר מדובר ביצרני מזון שמייצרים בביתם ללא רישיון, הדבר עוד נסבל, אך כשמדובר בבטיחות ילדינו זוהי סכנה של ממש. מעונות של פעוטות יפעלו תחת הרדאר הממשלתי ללא רישיון וללא פיקוח.
כבר ברגולציה המושתת היום על גני הילדים הפרטיים יש גנים רבים המחליטים לפעול מתחת לרדאר הממשלתי. מנתונים שאספנו עולה כי כ-38 אחוזים מהגנים פועלים ללא רישיון. זהו אומדן חסר מכיוון שככל הנראה ישנם גנים רבים נוספים שהממשלה כלל אינה יודעת עליהם. מסקר שערכנו וענו עליו 432 גננות עולה כי הסיבה העיקרית בגינה הן נמנעות מקבלת רישיון עבור הגן שלהן היא עלות הרגולציה. המשמעות היא כי חיזוק הרגולציה והחמרת הקריטריונים לפתיחת גן יביאו להפחתת הגנים הפועלים ברישיון ועשויים להביא במבחן התוצאה לירידה של גנים למחתרת ופגיעה בבטיחות הילדים. התוצאה הזאת מקוממת במיוחד לאור העובדה כי גנים ללא רישיון עתידים להיות נחלתן של האוכלוסיות החלשות במיוחד, אלו שאינן מסוגלות לשאת בעלות הרגולציה. שהרי, אוכלוסיות חזקות גם ככה משלמות אלפי שקלים עבור מסגרות לפעוטות, ברוב המקרים רמת הבטיחות במסגרות אלו גבוהה גם כך, וגם אם יהיה צורך להוסיף עלויות כדי לעמוד ברגולציה, הן יוכלו לשאת זאת יחסית בקלות.
מהו אם כן הפתרון? בפורום קהלת אנו מציעים מודל של רגולציה משותפת, בו המדינה קובעת תו תקן איכות אחיד ושקוף להורים. בפתח הדברים ציינו שהכשל בנושא בטיחות הילדים נובע מבעיית מידע. לפיכך הדבר הנכון והראוי במקרה הזה הוא לאפשר להורים לקבל מידע אמין ושקוף על טיב הגן. על הממשלה לקבוע מדדים אחידים כגון מספר אנשי הצוות בגן, השכלת מטפלות, הכשרת מטפלות, ושביעות רצון ההורים משנים קודמות, ולפרסם אותם להורים המעוניינים להכניס את ילדיהם לגן. ניתן אף לתמרץ כספית גנים שיעמדו בהצטיינות בקריטריונים שנבחרו. בנוסף, הממשלה תקבע סף מינימום, בו יחויבו כל הגנים לעמוד. אנו מציעים כי סף המינימום יכלול היעדר רישום פלילי והדרכה פרטנית חודשית של הצוות, במימון ממשלתי. קריטריונים אלו הוכחו במחקרים כקריטריונים החשובים ביותר להבטחת שלומם ורווחתם של הילדים.
כדי לקדם מדיניות נכונה לא די ברצון טוב. הדרך לגיהינום, כידוע, רצופה בכוונות טובות. העולם בהחלט היה קל ונוח יותר, אם כדי לקדם את בטיחות הילדים היה עלינו בסך הכל לחוקק חוק שמאלץ את גני הילדים לעמוד בקריטריונים הבטיחותיים הגבוהים ביותר. אולם, בתור חוקרי מדיניות מקצועיים, עלינו להביא בחשבון גם את התמריצים ואת השפעות היישום של החקיקה. צר לנו שהדיון בנושא שלגבי מטרותיו אין כל מחלוקת נגרר להשמצות ולדמוניזציה של ממש. כמכון מחקר מעשי אנו פועלים לעצב מדיניות שקולה ואחראית ולקדם את בטיחותם ושלומם של ילדי ישראל בכלל, ואלו הגדלים באוכלוסיות עניות וחלשות, בפרט.
גרסה מקוצרת של תגובה זו פורסמה במוסף הארץ
