לאחרונה דווח כי הממשלה החליטה להעביר לרשויות המקומיות סמכויות שנתונות כיום לשלטון המרכזי. ההחלטה רואה באשכולות האזוריים, התאגדות של כמה רשויות סמוכות, "מוסדות שלטון מקומי" ולכן הם יהנו מסמכויות רחבות יותר. החשש הוא כי מודל האשכולות במתכונתו העכשווית והחסרה, יזכה להרחבה ללא תיקון חולשותיו. מודל זה הוצג בהזדמנויות שונות כצעד ביניים בדרך לביסוס הרובד האזורי הנחוץ כל כך. הניסיון מלמד כי בישראל, כמו בישראל, פתרון הביניים עלול להפוך לקבוע, על כל חסרונותיו.
"אזוריוּת" היא תפיסה הדוגלת בשותפויות ובפיתוח כלכלי ודמוקרטי על בסיס אזורי. היא מזוהה עם מגמות של ביזור סמכויות מן השלטון המרכזי כלפי "מטה", הרווחות בשנים האחרונות במדינות העולם המערבי. שיתופי פעולה בין רשויות סמוכות, ייעול ושיפור איכות השירותים המקומיים, כמו גם הסתכלות רחבה וארוכת טווח על צרכים מקומיים ואזוריים, למשל בתחומי התכנון והתשתיות, ניצבים ביסוד תפיסת האזוריות. לא די שהרובד האזורי ימלא את ייעודו ויתפקד כראוי בתחומים מנהליים או שוליים. הוא נדרש להיות גוף המייצג את האינטרסים וסדרי העדיפות של תושבי האזור אותם נועד לשרת, ומחויב לדיווחיות ואחריותיות כלפיהם. מחויבות זו עשויה להיווצר באמצעות בחירה דמוקרטית ישירה של התושבים את נציגיהם לגוף האזורי.
בישראל, תוכנית האשכולות מדמה במעט את תפיסת האזוריות – התאגדות של רשויות במסגרת נושאים שהן בוחרות לשתף פעולה בהם. אך במתכונתה הנוכחית היא מוגבלת ביכולתה לקדם את מטרות האזוריות ומספקת פתרון חלקי למדי בהתמודדות עם האתגרים העומדים בפני השלטון המקומי. אשכול רשויות התחיל כיוזמה עצמאית ולא ממוסדת, בעת שמספר רשויות הסמוכות גאוגרפית זו לזו איחדו כוחות לשם השגת מטרה משותפת אל מול השלטון המרכזי. בשנים האחרונות מוּסדה התוכנית וכללה תקצוב ותמיכה של משרד הפנים, אך יש לכך גם מחיר – הכפפת הרשויות למערכת כללים המחלישה יוזמות מקומיות עצמאיות, ומחזירה את פעילות הרשויות למרחב פעולה ריכוזי.
לתפיסתנו, המבנה הנוכחי של האשכולות איננו ביטוי ראוי לתפיסת האזוריות. הגורם הגאוגרפי בו הוא מקרי, במובן זה שרשויות משתמשות בו לניצול יתרון הגודל עם הרשויות שבסביבתן, ובמיוחד בנושאים טכניים, אך לא ממצות את הייחודיות האזורית. לא מן הנמנע שהדבר נובע מכך שהשחקנים המובילים באשכול הרשויות הם ראשי הרשויות עצמם, שמחויבותם נתונה בראש ובראשונה לאינטרסים המקומיים, ולא בהכרח לחשיבה אזורית. זה רצוי כשהמטרה היא להיטיב עם תושבי העיר, ואכן זו המטרה שלשמה נבחרו, אך ככלל, לראשי הערים בכובעם כנציגי הרשות באשכול יש תמריץ חלש לקדם מטרות אזוריות. הנה כי כן, האשכולות הם במה נוחה של רשויות מקומיות לשתף פעולה, אך מתוך אינטרסים מקומיים שאינם בהכרח מתיישבים עם תכנון אזורי וארוך טווח.
למעשה, האשכול מתפקד כגוף מנהלתי שיכולת הערכת הביצועים שלו על ידי הציבור מוגבלת ביותר. דפוס ניהולו מאופיין בחוסר שקיפות ורמת דיווחיות נמוכה ביחס לרצוי מגוף המנוהל על ידי שחקנים פוליטיים נבחרים. לעומת זאת, כאשר הגוף האזורי, באמצעות בחירות ישירות ויחד עם צעדים משלימים נוספים והכרחיים, יהיה מחויב בקשר של אחריותיות והיענות לציבור, יוצבו האינטרסים העל-מקומיים בראש סדר העדיפויות של מי שאמור לקדם אינטרסים אזוריים. כלומר, נבחר הציבור ימדד באמצעות תבחין של תפקוד ופיתוח האזור. הרובד האזורי אינו מרחיק את התושב מקבלת ההחלטות, אלא מרחיב ומעמיק את יכולת ההשפעה שלו על מרחב חייו.
