ב-26 בדצמבר 2018, לפני יותר מחודשיים, אישרה הכנסת ה-20 בקריאה שלישית את החוק לפיזורה. החוק קבע כי הבחירות לכנסת ה-21 ייערכו ב-9 באפריל 2019 – יותר משלושה חודשים אחרי פיזור הכנסת ה-20.
מסתבר שחברי הכנסת חסכו מהציבור הישראלי מערכת בחירות ארוכה יותר, שכן חוק יסוד: הכנסת קובע כי המועד המאוחר ביותר לעריכת בחירות במקרה של פיזור הכנסת הוא חמישה חודשים ממועד קבלת חוק לפיזור הכנסת. כלומר, הבחירות לכנסת ה-21 יכולות היו להיערך בסוף מאי 2019.
אם לא די בכך, חוק יסוד: הממשלה קובע כי נשיא המדינה נדרש להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת החדשה שהסכים לכך בתוך שבוע ממועד פרסום תוצאות הבחירות. לרשות המועמד להרכבת הממשלה יעמדו ארבעה שבועות, והוא יהיה רשאי לבקש מנשיא המדינה שבועיים נוספים לצורך השלמת מעשה המרכבה. לפיכך, ייתכן בהחלט כי הממשלה הבאה תושבע רק בסוף מאי – חצי שנה לאחר קבלת החוק לפיזור הכנסת ה-20.
באשר לכנסת, הרי שיכולתה לפקח על פעילות הממשלה בתקופת בחירות נפגעת, בשל העובדה שרבים מחברי הכנסת עסוקים בקידום מפלגתם במערכת הבחירות, או בקידומם האישי, במקרה שבו הם צריכים להיבחר בפריימריז כדי להשתלב ברשימה של מפלגתם בבחירות לכנסת.
הנהנים העיקריים מעונת בחירות ארוכה זו הם פוליטיקאים ציניים, יועצי תקשורת, פרסומאים ועיתונאים. יש הצוברים במהלכה הון פוליטי ויש הצוברים הון עסקי. רוב אזרחי המדינה נאלצים לסבול מבול של השמצות, ספינים, חדשות כזב ועיסוק בזוטות.
על הכנסת הבאה לפעול כבר בראשית דרכה לקיצור עונת הבחירות לכנסת. יש לפעול לכך שבחירות מוקדמות לכנסת ייקבעו בתוך פחות משלושה חודשים ממועד קבלת חוק על פיזור כנסת מכהנת. כמו כן, יש לקצר את משך הזמן להרכבת ממשלה, שעומד לרשות חבר הכנסת שבחר הנשיא לשם כך – שלושה שבועות עם אפשרות להארכה בת שבוע.
עובדי ועדת הבחירות המרכזית והמתמודדים ברשימות השונות יוכלו להיערך לבחירות גם בפרק זמן קצר יותר מזה הנהוג כיום. הסיעות המועמדות להצטרף לממשלה יוכלו להגיע להסכמים קואליציוניים גם בתוך חודש. אזרחי המדינה והדמוקרטיה הישראלית רק ירוויחו מאימוץ הצעות אלה.