בהשוואה לרוב המדינות החברות ב-OECD, ישראל סובלת מרמה נמוכה של הכנסה לנפש ומרמה גבוהה של מחירים לצרכן. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא אסדרה (רגולציה) כובלת, המטילה נטל כבד ומיותר על אזרחים ועסקים.
האסדרה הפוגעת נחלקת לשניים: אסדרה המטילה על אזרחים ועסקים נטל ישיר ומיותר במונחים של זמן, כסף וטרחה; ואסדרה המגלמת רנטות, כלומר: מקנה לגופים עסקיים הכנסות שלא היו יכולים להשיג בשוק חופשי. רוב המדינות החברות ב-OECD וארגון זה עצמו, מכירים בכך שהמאבק באסדרה גרועה דורש יוזמה מערכתית וכלל – משקית לשינוי התרבות המנהלית של גופים מאסדרים. מאבק זה דורש משטר מוסדי הולם ובעיקר גיבוי פוליטי מתמיד ונחוש מצד נבחרי הציבור. יוזמה אחת לטיוב אסדרה שנוקטות כמה ממדינות OECD היא מאבק בעומס הרגולטורי הישיר. לעתים קרובות יוזמות כאלה לובשות צורה של קמפיין לצמצום העומס באחוז מסוים (לדוגמה: 25%) במשך שנים מספר. יוזמות אלו דורשות שיטה למדידת העומס הרגולטורי, והשיטה המקובלת היא Standard Cost Model שפותחה בהולנד. שיטה זו מודדת את עלות הציות לאסדרה – העלות הישירה המוטלת על אזרחים ועסקים עקב הציות לאסדרה – אך לא את העלויות העקיפות הנובעות מהרנטות הגלומות בה. יעד כמותי מסייע בגיוס תמיכה ציבורית במטרה של טיוב האסדרה אך אינו מוביל להתמודדות מלאה עם עלויותיה. OECD ממליץ למדינות לאמץ כללים לאסדרה טובה: מניעת רנטות, עידוד תחרות חופשית ופתיחת השוק המקומי לתחרות בינלאומית. ערכים אלו חיוניים למלחמה ביוקר המחיה ולעידוד הצמיחה הכלכלית בישראל. כלי מרכזי בהערכת האסדרה הוא Regulatory Impact Assessment – הערכה של השפעות האסדרה. מדובר בשיטה רשמית כלל – ממשלתית להערכת ההשלכות של אסדרה מוצעת או קיימת. השיטה משתנה במקצת ממדינה למדינה אך בדרך כלל בסיס השיטה ומאפייניה דומים. כלי נוסף שיש לשלב בשיטת .R.I.A הוא שיטה להערכת סיכונים באסדרה העוסקת בתחומים כגון רפואה, בטיחות או אסדרה פיננסית, שגלומים בהם סיכונים לציבור. התייעצות יזומה עם הציבור היא חלק אינטגרלי משיטת .R.I.A אפקטיבית.
