הכותרת “הו ארצי, מולדתי” במגזין מוצ”ש האחרון בישרה את האופי הצפוי לכתבה העוסקת בהגירת הזרים לישראל. במוקד הכתבה אבובקר השאם (אבו), צעיר סודני שברח מזוועות המלחמה בדארפור למחנה פליטים ומשם ללוב. אבו לפי עדותו עזב את לוב בעצת דודו והיגר לישראל מתוך רצון לשפר את מסלול חייו הצפוי לו במולדתו סודאן.
אין עוררין על כך כי איכות החיים במדינת ישראל גבוהה בהרבה מזו הצפויה לצעיר בסודן ובלוב וזאת גם בעתות שלום. אך איכות חיים אינה עילה לפליטות. מדינת ישראל אינה צריכה ואינה יכולה לשאת על חשבון אזרחיה בנטל רצונם של זרים לשפר את איכות חייהם בגבולותיה.
הישגיה של ישראל בבניית מדינה יציבה וחזקה אשר מעניקה לאזרחיה זכויות רבות (לצד חובות רבות) כגון ביטוח בריאות אינה יכולה להוות בסיס לדרישה להעניק זכויות אלו לכל אדם שמצליח להגיע לישראל ולשהות בה.
העולם נמצא כיום באחד ממשברי ההגירה הגדולים ביותר שידע מעודו. ברחבי העולם מסתובבים כיום כ-244 מיליון איש אשר מבקשים למצוא לעצמם מדינה חלופית. חלקם נמלטים ממלחמות, אך רבים מהם רק מבקשים לשפר את איכות חייהם. מחויבותה של ישראל בהתאם לאמנת הפליטים שעליה היא חתומה, מתייחסת לפליטי החרב אשר נסיבותיהם נבחנות באופן פרטני, לא למשפרי איכות חיים. בעולם מערבי שמקשיח בהדרגה את יחסו למהגרים שאינם חוקיים, אל למדינת ישראל להיתפס כאופציה מועדפת.
מתוך “מוצ”ש לנוער”, מקור ראשון
יתכן שבחינת סיפורו של אבו תגלה שהינו זכאי למעמד פליטות על פי אמנת הפליטים, ולזו בדיוק נועדה מערכת ה-RSD אשר בוחנת כל בקשה באופן פרטני. אולם הכתבה מבקשת להסיק ממנו לגבי גורלם של כל 41,477 המסתננים השוהים בישראל כיום. הכתבה אמצה בפשטות את הכותרת הכללית של ‘מבקשי המקלט’ שנתנו בידיה ארגוני הסיוע לפליטים ומהגרים, תוך התעלמות מעמדתה הרשמית של מדינת ישראל אשר רואה במרבית המסתננים מהגרי עבודה.
הניסיון הפסיכולוגי לטשטש כל הבדל בין אבו לצעיר הישראלי הממוצע, החל מתיאור בגדיו, ועד לסיפור התנדבותו במסגרת השירות הלאומי מתעלם משאלות בסיסיות ומשמעותיות הנגזרות מסיפור זה.
הכתבה מתעלמת מן ההשלכות ארוכות הטווח הנלוות לרצונם של אבו וחבריו לבנות את עתידם כאן, ומשרתת בפועל את ההשקפה התומכת בהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. אוכלוסיית ישראל מורכבת כיום מרוב של כ-75% יהודים, וכל ניסיון לייבא לכאן מיעוט נוסף מהווה פגיעה בשימור רוב זה בטווח הארוך, ולא פחות מכך יפגע בקבוצות המיעוטים הקיימות אשר מהוות חלק ממארג החיים הישראלי.
הכתבה מתעלמת מכך שהסיבה שאבו אינו יכול לחזור למולדתו כעת הינה מכיוון שישראל אינה מקיימת קשרים דיפלומטים עם סודן. הסיבה שחבריו האריתראים אינם יכולים לחזור למולדתם הינה בגין דוחות של האו”ם על מצב זכויות האדם במדינה, אך בשנים האחרונות פרסמו שוויץ, דנמרק, בריטניה ולאחרונה האיחוד האירופי דוחות המצביעים על שינוי לטובה במצב במדינה, וקידמו אותנו לאפשרות החזרת תושבי אריתריאה למולדתם. הענקת מעמד פליטות לכל אלו דווקא עכשיו תהווה פתח להשתקעותם במדינת ישראל לטווח הארוך.
הכתבה מתארת את השאם כחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי- ולא בכדי. כתבה זו ממשיכה את הקו שמשרטטים ארגוני הסיוע זה זמן רב כחלק מהמאמץ להפכם לחלק מהמארג הישראלי, וצעד נוסף לקראת הפיכת החברה הישראלית למדינת כל אזרחיה.
9
התגובה פורסמה לראשונה במקור ראשון, (5 במאי 2017)
